לכל אדם יש מעין מחסן גדול, שבו מאוכסנים כל הזכרונות שלו.
חשוב שבאותו מחסן יהיה לילדכם מלאי סיפורים של חוויות הצלחה, שמחה, התגברות וכו'.
איך אתם ההורים יכולים לעזור בכך?
קודם כל שוחחו עם הילדים על חוויות שעברו. אל תסתפקו באמירה כללית של ילדכם: היה כיף. דובבו את הילד, והרחיבו את השיחה ואת החוויה מהיה כיף למשהו ייחודי, ספציפי לאותו אירוע. כשהוא מספר, הוא חווה שוב (אתם מחזקים את עצם היכולת שלו לחוות הנאה), ועקבות האירוע מתחזקים ונרשמים באותו מחסן שלו, בתודעה.
סיפורי זכרונות אלה יהיו לתמרור שאומר לילד: ראה, כבר הצלחת פעם, יש בך הכוח, תוכל לעשות זאת גם עכשיו. או, נכון שהפעם לא הצלחת, אבל…
זכרו שאתם ההורים בונים בכך את ההערכה העצמית של ילדיכם. אתם שולחים אותם אל העולם הגדול, מצויידים
באותם זכרונות, סיפורים ואמירות מחזקות שלכם. גם אם הילדים ייכשלו, או יחוו קושי, יש להם מלאי של ביטחון במחסן.דבר נוסף הוא: עזרו לילד לתת שם אחר לסיפור שהוא מספר, מתוך זוית ראייה אחרת. שם שיתן לסיפור משמעות חיובית, מחזקת, מרגשת, נוגעת, חומלת. לדוגמא " סיפור של כישלון", יכול להפוך "לסיפור של התחלה", שהרי כל ההתחלות קשות, או "סיפור מהיום" אבל לא תמיד זה יהיה כך.
באותו נושא אני ממליצה לקרוא את הספר ילדות אופטימית, מאת מרטין סליגמן, אשר מלמד את ההורים סגנון הסברי ברוח זו, שמטרתו כדי לחזק את חוסנם הנפשי.
ולסיום, באחת הסדנאות שאלתי את ילדי כיתה ד' למה לנו לספר סיפורים של כיף, וסיפור עם טעם של עוד, אמר אחד הילדים: כדי שנהיה אנשים שמחים.
ואני הוספתי: ילד שמח הופך להיות אדם מבוגר שמח. וקלע הילד לדברי הפסיכולוג יונתן שתיל/פסיכולוגיה חיסונית, אשר קבע כי במרכז האישיות קיים גרעין שמחה.
כמו גם גרעין הערכה עצמית שאינה תלויה בשום דבר אלא בעצם היותך אדם.
חשוב שבאותו מחסן יהיה לילדכם מלאי סיפורים של חוויות הצלחה, שמחה, התגברות וכו'.
איך אתם ההורים יכולים לעזור בכך?
קודם כל שוחחו עם הילדים על חוויות שעברו. אל תסתפקו באמירה כללית של ילדכם: היה כיף. דובבו את הילד, והרחיבו את השיחה ואת החוויה מהיה כיף למשהו ייחודי, ספציפי לאותו אירוע. כשהוא מספר, הוא חווה שוב (אתם מחזקים את עצם היכולת שלו לחוות הנאה), ועקבות האירוע מתחזקים ונרשמים באותו מחסן שלו, בתודעה.
סיפורי זכרונות אלה יהיו לתמרור שאומר לילד: ראה, כבר הצלחת פעם, יש בך הכוח, תוכל לעשות זאת גם עכשיו. או, נכון שהפעם לא הצלחת, אבל…
זכרו שאתם ההורים בונים בכך את ההערכה העצמית של ילדיכם. אתם שולחים אותם אל העולם הגדול, מצויידים
באותם זכרונות, סיפורים ואמירות מחזקות שלכם. גם אם הילדים ייכשלו, או יחוו קושי, יש להם מלאי של ביטחון במחסן.דבר נוסף הוא: עזרו לילד לתת שם אחר לסיפור שהוא מספר, מתוך זוית ראייה אחרת. שם שיתן לסיפור משמעות חיובית, מחזקת, מרגשת, נוגעת, חומלת. לדוגמא " סיפור של כישלון", יכול להפוך "לסיפור של התחלה", שהרי כל ההתחלות קשות, או "סיפור מהיום" אבל לא תמיד זה יהיה כך.
באותו נושא אני ממליצה לקרוא את הספר ילדות אופטימית, מאת מרטין סליגמן, אשר מלמד את ההורים סגנון הסברי ברוח זו, שמטרתו כדי לחזק את חוסנם הנפשי.
ולסיום, באחת הסדנאות שאלתי את ילדי כיתה ד' למה לנו לספר סיפורים של כיף, וסיפור עם טעם של עוד, אמר אחד הילדים: כדי שנהיה אנשים שמחים.
ואני הוספתי: ילד שמח הופך להיות אדם מבוגר שמח. וקלע הילד לדברי הפסיכולוג יונתן שתיל/פסיכולוגיה חיסונית, אשר קבע כי במרכז האישיות קיים גרעין שמחה.
כמו גם גרעין הערכה עצמית שאינה תלויה בשום דבר אלא בעצם היותך אדם.
* מטפלת ויוצרת "סיפור של יצירה".