הכיתה היא הסביבה הפיזית והחברתית שבה הילד שוהה ובה הוא מתנסה בחוויות שונות במשך שנים רבות. בכיתה נוצרים תהליכים חברתיים, המושפעים ממשתנים רבים, כמו הסביבה הפיזית או אוכלוסיית התלמידים והמורים. לכל כיתה המאפיינים הייחודיים לה, כמו נורמות וערכים, עמדות כלפי הלמידה, דמוקרטיות, ביצוע המטלות, עזרה, שיתוף פעולה, ציפיות בין-אישיות, לכידות, ודפוסי תקשורת בין-אישית. לכל המערך המורכב הזה נהוג לקרוא אקלים הכיתה.
כיצד מתפתח אקלים הכיתה
אקלים הכיתה למעשה הוא כלל דפוסי ההתנהגות המאפיינים אותה. דפוסי התנהגות אלו משפיעים על האינטראקציה בכיתה. מי משפיע על אקלים הכיתה? מקובל לחשוב על שתי הגישות המסורתיות; האחת רואה את המורה כמקור ההשפעה המרכזי בכיתה והוא הקובע את האווירה בה. השנייה רואה את התלמידים והמורה יחדיו כמקור ההשפעה לאווירה בכיתה. בספרות המקצועית מצאנו גישה נוספת, המציינת כי אקלים הכיתה נמדד כיום על ידי התפיסה הסובייקטיבית של התלמידים. זאת כיוון שהרגשת התלמידים היא המשפיעה על התנהגותם ועל מערכת היחסים ההדדיים בכיתה.
אקלים חיובי
באתר משרד החינוך מצאנו מחקר (שמאק ושמאק 1978) המגדיר אקלים חיובי כך: "אקלים חיובי פירושו שהתלמידים מצפים מכל אחד מהם שיעשה כמיטב יכולתו האינטלקטואלית ויסייע לזולתו; לכל התלמידים מידה גבוהה של השפעה פוטנציאלית – זה לגבי זה ולגבי המורה; קיימת רמה גבוהה של משיכה, הן לקבוצה כגוף, הן בין בני הכיתה לבין עצמם; קיימות נורמות התומכות בביצוע העבודה הלימודית ויחד עם זאת בהדגשת השוני האישי; יש תקשורת פתוחה ומאופיינת בדו-שיח; התהליכים של עבודה והתפתחות בצוותא כקבוצה שייכים הם עצמם ללימוד".
אקלים, הישגים והתפתחות אישית
על פי המחקרים, קיימים מתאמים חיוביים משמעותיים בין אקלים הכיתה להישגים בלימודים: באקלים "טוב", תלמידים מרקע חברתי כלכלי חלש יכולים להגיע להישגים לימודיים טובים יותר מאשר תלמידים מרקע חברתי כלכלי חזק הלומדים בכיתות שבהם האקלים "לא טוב" (מניס, 1996; רייס, רביבי ורביב 1990). מחקרים נוספים מציינים, כי אקלים חיובי מעלה את ההערכה העצמית של התלמידים ומקדם את הביצועים הלימודיים שלהם. כיתות בעלות אקלים של תחרותיות, עוינות וניכור, גורמות לחרדה ואי-נוחות, ואינן מאפשרות את התפתחותם הלימודית של רבים מהתלמידים. כיתות בהן יש תמיכה הדדית בין התלמידים ובין התלמידים לבין המורה, מאפשרות התפתחות של הערכה עצמית, מקנות ביטחון, מרגיעות, מטפחות אחריות אישית ונכונות למעורבות והרגשת שייכות (ווטסון, לואיס ושאפס, 1996).
מתוך מחקר אשר נעשה בארץ בנושא התערבות כיתתית לשיפור אקלים הכיתה, נמצא כי קיימת עלייה ברמת המעורבות והלכידות הקבוצתית בכיתה בעקבות התערבות המתמקדת בתהליכים קבוצתיים בכיתה, הכוללים דיונים ופעילויות להגברת המודעות לתהליכים קבוצתיים (שכטמן, 1994).
לסביבה יש השפעה על התנהגות האוכלוסייה שבה, ולכן אקלים כיתה עם חוקים ברורים יכול להקטין בעיות התנהגות וכתוצאה מכך ביטויי תוקפנות (סגל וברהמס, 1998).
לאקלים כיתתי יש חשיבות גם להתפתחותו של התלמיד כאזרח בחברה. כיתה בעלת אקלים חברתי חיובי עשויה לפתח אישיות המתאימה לחיים בחברה דמוקרטית, אישיות שתהיה בעלת יוזמה, אחריות ומעורבות (צדקיהו, 1986).