מאמר זה לקוח מהגיליון השני של חינוך נכון, המתמקד בבטיחות בבית הספר.
כיון שהבטיחות היא עניין רגיש, בעיקר בשל החשש מתביעות משפטיות, הרשויות האחראיות משתדלות לתת לנושא את תשומת הלב הראויה. משתדלות אבל לא מספיק. משרד החינוך, למשל, הוציא חוזרי מנכ"ל מקיפים בנושא. מנהלי בתיה"ס מחויבים לבחון אצלם בקפידה את התחום, ברשויות המקומיות יש מי שאחראים עליו ועוד.
למרות זאת, ישנם תחומים שלא מטופלים, בעיקר בטענה של חוסר תקציב; תקרות אסבסט במבני לימוד, מבנים לא תקינים, בנייה לא ראויה של המוסד החינוכי, חוסר התייחסות לדרישות בחוזרי מנכ"ל, חוסר תשומת לב לסביבה בה שוהים הילדים ועוד. על כל אלו כבר נכתב רבות. לעיתים פתיחת שנת הלימודים במוסד זה או אחר היא קלף המיקוח העיקרי בנושא, וגם המנוף העיקרי לפתרון הבעיה.
במאמר זה מצאנו לנכון להאיר לא את הפגמים הנ"ל, שמוכרים, אלא שלושה נושאים בתחום זה שעדיין כמעט ולא מטופלים במערכת החינוך; חינוך התלמידים לבטיחות, קרינה במוסדות החינוך ושיתוף ועדי ההורים בהגברת הבטיחות בביה"ס.
כאשר מדובר בהגברת מודעות התלמידים לבטיחות, הכוונה לחשוף אותם לנושא, לערוך שיעורים בעניין, להגביר את ההסברה וכתוצאה מכך את המודעות. לכאורה, מערכת שמחנכת הייתה אמורה להקדיש זמן לנושא חשוב זה. הוראה בחוזר מנכ"ל אף מציינת שיש להקדיש לנושא חלק משיעורי המחנך – כעשרה אחוזים לפחות מהם. עם זאת, בהמשך לשאלה שהפנינו למספר מחנכים, שניסתה לברר כמה זמן הם מקדישים לעניין הבטיחות בשיעורי המחנך, התקבלה תשובה אחידה; כמעט ולא. אחת המחנכות ציינה שהיא הקדישה לכך חלק משיעור אחד בלבד, לאחר שתלמידה שלה נפצעה בהפסקה.
נושא הקרינה במוסדות החינוך, הוא נושא חדש יחסית, שעולה בעיקר בעשור האחרון. גם תחום זה כמעט שאינו מטופל במערכת החינוך. הכוונה לקרינה מאנטנות סלולאריות, מטלפונים ניידים וממחשבים ניידים, שמשולבים יותר ויותר במערכת החינוך. בדיון מיוחד בכנסת שנערך בנושא, בדצמבר 2009, התכנסו הוועדות לחינוך, בריאות וסביבה כדי להציע כיצד לטפל בעניין. מאז ועד היום כל ההמלצות של אותו דיון טרם יושמו.
נקודה נוספת היא השיתוף של ועדי ההורים בעניין. על פי חוזרי מנכ"ל, מחויבים מנהלי בתיה"ס לעדכן את ועדי ההורים בכל בעיות הבטיחות, ולשתף אותם בקבלת החלטות בנושא. כיון שהמנהלים חסרי אמצעים לתקן את הליקויים ותלויים ברשות המקומית, לא אחת יש ניגוד אינטרסים בין החובה לשתף את ההורים לבין פעילות המנהל בשטח. זאת ועוד; ההורים בדרך כלל מופעלים רק כאשר הבעיה לא נפתרת באמצעים הרגילים, כמו פנייה לגורם זה או אחר, שאינו מבצע את עבודתו נאמנה. אז בדרך כלל יוצאים ההורים נגד הרשויות האחראיות, לא לפני שמשתפים את התקשורת. הנזק שנגרם במקרה כזה לתדמית המוסד החינוכי גדול במיוחד, ויכול היה להיות קטן בהרבה אילו היה מטופל קודם ובצנעה.
ראוי לציין, כי משרד החינוך, בשיתוף מרכז השלטון המקומי, ערכו לאחרונה יום עיון בנושא הבטיחות בבתיה"ס. ביום העיון הועלה נושא החשיפה המוגברת של התלמידים לקרינה ממחשבים ניידים וטלפונים ניידים, אך הכל ממתינים עתה לתקנים שאמור לפרסם בתחום זה המשרד להגנת הסביבה.