במשך שנים הכירה מדינת ישראל בקושי שיש להורים לילדים אוטיסטים. המעט שהמדינה עשתה כדי לסייע להורים שהגורל התאכזר אליהם היה, במענה לעתירת הורים לבג"ץ לפני כעשור, להחזיק את הילדים במסגרות תומכות גם בחופש הגדול – עד 15 באוגוסט. כמו בכל תחום, גם במקרה של הילדים האוטיסטים המדינה זוחלת בשנים האחרונות לאחור.
לפני כשלוש שנים החלה המדינה לצמצם את השהייה של הילדים במוסדות החינוך רק עד 5 באוגוסט. לטענת המדינה, הילדים האוטיסטים שלומדים בתיכונים וחטיבות ביניים, יוצאים לחופשה ב-20 ביוני. לפיכך המדינה ממשיכה להעניק להם מסגרת במשך חודש וחצי, אלא שהפעם רק עד 5 באוגוסט במקום עד ה-15 בו, כפי שקבע בג"ץ. כך יוצא בפועל, שהמדינה מעבירה את הטיפול בילד האוטיסט במשך כמעט חודש בחופש הגדול להורים. ההורים, שצריכים להמשיך לעבוד גם באוגוסט, נותרים חסרי אונים. זאת ועוד. ילדים אוטיסטים זקוקים יותר מכל למסגרת קבועה. כל שינוי מסיג אותם לאחור. שהייה של חודש בבית גורמת לא אחת לנסיגה של שנים בטיפול. "עם ילד אוטיסט אי אפשר ללכת לסרט, בלתי אפשרי ללכת לים, קשה להושיב אותו מול הטלביזיה. זהו ילד שזקוק כל הזמן לטיפול. מה עלינו לעשות איתו במשך חודש?" זועקים ההורים.
אז איך המדינה הצליחה לסגת לאחור בטיפול בילדים האוטיסטים? כרגיל בעזרת קומבינה. משרד החינוך שינה את סמלי המוסד של בתי הספר מסמלי מוסד של חינוך יסודי לסמלי מוסד של חטיבת ביניים. כך יוצא שלמרות שהילדים זכאים לחינוך מיוחד, מה שאומר שהייה בחופש הגדול במסגרות חינוכיות, המדינה מצמצמת עבורם את סל השירותים שהיא נותנת.
השבוע החלו ההורים להפגין. אומר אחד מהם; האם המדינה מבינה את הצעד שהיא מבצעת? האם מישהו ממקבלי ההחלטות האומללות האלה שהה שעה אחת במחיצת מתבגר אוטיסט? האם מישהו מבין מה המשמעות של קיצוץ "עשרה ימים בלבד" מסך העזרה שאנחנו מקבלים?
מעבר לסיטואציה הקשה במיוחד, המרגיז מכל הוא הדרך שבה המדינה פועלת. במקום לסייע להורים בכל דרך אפשרית, משרד החינוך מחפש שיטות לחסכון. בסך הכל מדובר כיום בחמישה בתי"ס להם שונה סמל המוסד, מחינוך יסודי לעל יסודי. בשלושה מהם הוארך החופש בעשרה ימים ובשניים לא. בכל בי"ס שכזה לומדים כמה עשרות ילדים. הילדים מוסעים למרחקים גדולים מדי יום, רק כדי לשהות במסגרת תומכת. ההורים אינם מתלוננים, למרות שהם זכאים למסגרת חינוכית בטווח מגוריהם. הילדים אינם מוחים למרות הדרך הארוכה שהם עושים. ולמרות זאת המדינה מצמצמת את השירותים, ומפנה להם עורף. הורי שני בתיה"ס שלא קיבלו עשרה ימי לימודים נוספים מוחים על התנהגות המדינה ודורשים להשוות את התנאים בכל בתיה"ס.
השבוע מחו ההורים מול ביתו של שר החינוך. אליהם הצטרפו הילדים שבוודאי אינם מבינים מה זה "סמל מוסד". הם אינם מסוגלים למחות. הם רק מרגישים בקושי הנוסף עמו הם צריכים להתמודד. וההורים? הם נאלצים להפסיק לעבוד כמעט למשך חודש שלם, חוזרים לעבודה – אם היא מחכה להם – אחרי חודש מתיש, ומתפללים שהילדים יקלטו מחדש במסגרת. "כל מה שברור לנו הוא הקושי העצום עבורם", אומרים ההורים. "המעט שאנו יכולים לעשות הוא לנסות להקל על הילדים. את זה שר החינוך ומקבלי ההחלטות במשרד לא מבינים. אנו פונים אל שר החינוך, שייקח את הילדים שלנו ליום אחד בקיץ. אז אולי הוא יבין את גודל הבעיה והמצוקה", אומרים ההורים. "במקום שמשרד החינוך יעמוד איתנו שכם אל שכם וייאבק על זכויותיהם של הילדים האוטיסטים, הוא דואג לזכות את קופת האוצר".
ממשרד החינוך נמסרה התגובה הבאה; הארכת שנת הלימודים ב-10 ימים נוספים, כפי שדורשים שני בתי הספר, הינו מהלך מורכב עם השלכות רוחב גם על בתי ספר נוספים אשר אינו ניתן לביצוע באופן מיידי.