ילדים רבים חשים לא אחת שהמורה שלהם לא אוהבת אותם. במקרה הטוב, הם מגיעים הביתה ומשתפים את ההורים בהרגשתם. במקרה הפחות טוב, הם מסתובבים עם התחושה הלא נעימה בבטן. לעיתים ההורים שומעים זאת מחבר של ילדם. מה על ההורה לעשות? להתערב? לשתף את המורה ברגשות הילד? לשוחח עם הילד?
הפנינו את השאלה לכמה הורים, והנה התשובות שקיבלנו;
רותי א, מקיראון; יום אחד הילד שלי הגיע מצוברח הביתה. שאלתי אותו מה קרה, והוא סיפר לי סיפור ארוך על ריב שהיה לו עם חבר לכיתה ועל כך שהמורה פסקה לטובת החבר. "היא לא צודקת בכלל", סיכם הילד והוסיף; "אבל זה בגלל שהיא לא אוהבת אותי". למשמע המשפט הזה כל מה שנאמר קודם היה בעיני חשוב פחות. אם הבן שלי מסתובב עם תחושה שהמורה לא אוהבת אותו והוא צריך לבלות איתה הרבה שעות מדי יום – זו בעיה. קבעתי פגישה עם המורה. שאלתי אותה מה קרה והסברתי לה את התחושה של הילד שהוא צדק במקרה הזה. המורה מצידה הסבירה לי את האירוע כפי שהיא ראתה אותו ומדוע לדעתה הבן שלי לא היה בסדר. האמת – היה צדק בדבריה. אבל אני כאמא חשתי לגונן על הגוזל. אז כמובן עלתה בשיחה הסוגייה שהילד מרגיש מקופח – לא אמרתי לא אוהבת, אלא הסברתי לה שהילד מסתובב עם רגשי קיפוח. המורה אמרה שהיא תקח את זה לתשומת ליבה ובזה הסתיימה השיחה.
שוש מירושלים; יום אחד שמעתי את הילד שלי משוחח עם חברו על אירוע שהיה בכיתה, ואז החבר סיכם; "טוב זה בגלל שהיא לא אוהבת אותך". הבנתי שמדובר במורה ולאחר שהחבר הלך שאלתי את הבן שלי למשמעות העניין. הוא הסביר לי שכולם בכיתה יודעים שהמורה לא אוהבת אותו, עובדה שגם החבר אמר את זה. שאלתי מי זה כולם ועל איזה רקע נאמרו הדברים והתשובה שקיבלתי היתה ש"היא תמיד מאשימה אותי". הרגשתי רע וקבעתי פגישה עם המורה. המורה היתה מאוד נחמדה ודי התפלאה על שאני מעלה נושא כזה. המורה גם הוסיפה שהילד שלי תמיד מעורב בקטטות בהפסקות. מזה כבר הבנתי שהיא סימנה אותו כילד עם בעיית התנהגות. עוד ציינה המורה, כי הילד לא משתתף בשיעורים והרבה פעמים הוא שוכב על השולחן. הבנתי שאני צריכה לדבר עם הילד כדי שישפר התנהגות. הסברתי לו מה המורה אמרה. עכשיו יש תקופה של שקט – כנראה הילד מתקוטט פחות ושוכב פחות על השולחן. אני מחכה לתעודה כדי לראות מה יהיה הציון שלו בהתנהגות.
אורנה אמיתי, תל אביב; יש לי ילדה קטנה וחמודה. היא ילדה ביישנית, שקטה ומופנמת. בסה"כ היא תלמידה טובה ולמורים אין תלונות למעט זה שהיא יכולה יותר. הקביעה יכולה יותר אומרת שיש לה פוטנציאל אבל היא לא משתדלת מספיק. כשאני מעלה בכל פעם מחדש את העניין למה היא לא מתאמצת יותר, היא אומרת שהיא כן מתאמצת אבל המורה לא אוהבת אותה. קשה לי לומר למורה שהיא לא אוהבת את הבת שלי, כיון שברור לי שהמורה לא אוהבת את כל התלמידים במידה שווה. ברור לי שהמורה אוהבת יותר את התלמידים הבולטים, המצטיינים, המשתתפים בשיעורים, אלה שמניעים את השיעורים קדימה ונמצאים באינטראקציה מלאה איתה. אבל כמה כאלה יש? שלושה בכיתה מקסימום, הרי כולנו עברנו את מערכת החינוך. התחושה של תלמיד פחות בולט שהמורה לא אוהבת אותו אינה טובה וצריכה להדליק אור אדום. האם דנים על הבעיה בלימודי הוראה? האם המורים עוברים סדנה באיך להתייחס טוב יותר גם לתלמידים ביישנים? הייתי מציעה למשרד החינוך להקנות למורים כלים להפעלת שיעור עם תלמידים לא בולטים. אולי כך תהיה להם הרגשה טובה יותר בכיתה.
אז לסיכום; יש ילדים שמרגישים שהמורים לא אוהבים אותם, יש מורים שאכן לא מתייחסים במידה שווה לכל התלמידים, יש תלמידים שאכן מחבבים אותם פחות. המורים צריכים להיות ערים לרגשות התלמידים, התלמידים צריכים לחשוף את רגשותיהם – בבית לפחות – כדי לא להישאר מתוסכלים. לתשומת לב כולנו!
ומה אנחנו מציעים?
כאן באתר, מפרסמים מטפלים רבים גישות, שיטות וטיפים מניסיונם בנוגע לסוגייה הזו. להלן כמה מהם;
קנגורו, למידה יעילה מרכז אמירים בדרך שלי דידקטי קיד ועוד
המורה לא אוהבת אותי
ילדים רבים חשים לא אחת שהמורה שלהם לא אוהבת אותם. במקרה הטוב, הם מגיעים הביתה ומשתפים את ההורים בהרגשתם. במקרה הפחות טוב, הם מסתובבים עם התחושה הלא נעימה בבטן.