כיום ידוע כי ישנם הבדלי מזג ברורים בין תינוקות, הניכרים בהם כבר בימים ובשבועות הראשונים שלאחר הלידה. ישנם תינוקות המרבים לישון, ותינוקות אחרים ערניים יותר; ישנם תינוקות המרבים לבכות, ותינוקות רגועים ונינוחים יותר; ישנם תינוקות בעלי מחזוריות קבועה של התנהגויות, כגון אכילה ושינה, כבר מימיהם הראשונים מחוץ לרחם, ואילו תינוקות אחרים אינם מגלים כל עקביות בהתנהגותם, גם לאחר מספר חודשים.
באופן כללי נהוג כיום לסווג ילדים לשלוש קבוצות עיקריות, על פי מאפייני המזג שלהם: ילדים "נוחים" (easy) מתאפיינים בנטייה למצב רוח טוב, מקיימים בדרך כלל סדר יום קבוע (זמני אכילה ושינה קבועים פחות או יותר), פתוחים להתנסויות חדשות: נהנים מאוכל חדש, מוכנים לשחק עם צעצועים חדשים ומחייכים לעבר אנשים חדשים בסביבתם. כ 40% מהילדים מוגדרים כבעלי מזג שכזה.
ילדים "קשים" (difficult) נתונים יותר למצבי רוח שליליים, מרבים לבכות, נקלעים מדי פעם להתקפי רוגז ונראים עצובים ובלתי מרוצים. תפקודיהם הביולוגיים של ילדים אלו אינם סדירים ויש להם קושי רב בהסתגלות למצבים חדשים. כ 10% מהילדים מסווגים כבעלי מזג שכזה.
ילדים "איטיים, שזקוקים לזמן כדי להתחמם" (slow to warm up) הם ילדים בעלי רמת פעילות נמוכה, הנוטים להסתייג ממצבים חדשים, ונזקקים לזמן רב יותר מילדים בעלי מזג נוח, על מנת להסתגל למצב החדש. עם זאת, על אף נטייתם הכללית להירתע ממצבים חדשים, עוצמת התגובה שלהם כלפי מצבים שכאלו היא מתונה יותר מזו של ילדים בעלי מזג קשה. כ – 15% מהילדים מסווגים כבעלי מזג שכזה.
שאר הילדים ,כ-35% אינם משתייכים במובהק לאף אחד מהדפוסים הנ"ל, אלא מגלים מאפייני מזג המהווים שילוב של דפוסי המזג האחרים.
אחת הסוגיות המרכזיות הקשורות למזג נוגעת למידת היציבות או העקביות של מאפייני התנהגות התינוק לאורך זמן. ההנחה היא כי אם קיימים בתקופת הינקות והילדות מאפייני מזג קבועים ויציבים, הרי שייתכן כי אלו הם שורשיה של האישיות שעתידה להתפתח אצל האדם הבוגר.
ואכן, על אף קיומן של עדויות מחקריות סותרות, הרי שבאופן כללי עולה מן המחקרים כי מאפייני המזג הנם יציבים לאורך זמן, וכי ניתן להתייחס למאפייני ההתנהגות הראשוניים של התינוק כמהווים את תשתית אישיותו הבוגרת.
קביעה רבת משמעות זו מתייחסת בעיקר למאפייני ההתנהגות שנמצאו אצל תינוקות בסביבות גיל שנה, ופחות למאפיינים המופיעים אצל ילודים בתקופה הראשונית שלאחר הלידה. אותם המאפיינים שהופיעו אצל התינוק בגיל שנה נמצאו יציבים למדי לאורך זמן, והצליחו לנבא היטב התנהגויות שהופיעו אצלו בגילאים מאוחרים יותר. כך למשל, נמצא כי ילדים שסווגו בינקותם כתינוקות "קשים" גילו קשיים רגשיים רבים יותר בהיותם בני שבע, בהשוואה לילדים שסווגו בינקותם לאחת משתי הקבוצות האחרות.
העובדה כי מאפייני המזג ניכרים כבר בחודשי החיים הראשונים וכי הם מגלים יציבות יחסית במהלך החיים מובילה להשערה לפיה קיים בסיס גנטי חזק ביסוד מאפייני המזג השונים
ואכן ממחקרים שביקשו לבחון את ההשפעות היחסיות של התורשה לעומת הסביבה בה גדל הילד (החינוך שהוא מקבל, הקשרים שהוא חווה עם הוריו ועם אחרים משמעותיים בסביבתו וכו`), בהשפעה על מאפייני המזג, עולה כי מאפיינים אלו מושפעים באופן משמעותי מגורמים תורשתיים, כך שמקורם של ההבדלים הבין אישיים המתקיימים במאפייני המזג של תינוקות שונים הוא במידה רבה גנטי.
עם זאת, נראה כי רוב חוקרי המזג יסכימו כי מעבר למאפייני המזג המולדים, קיימת גם אינטרקציה מורכבת עם מאפיינים שונים של הסביבה בה גדל התינוק, כך שגם היא עשויה להשפיע במידה רבה על מזגו ועל אישיותו.
דוגמא לכך ניתן לראות בממצא לפיו קיים קשר בין מזג התינוק לבין דפוס ההתקשרות שנוצר בינו לבין הוריו. נראה כי הבדלים בין תינוקות בשלב מוקדם בחייהם משפיעים על איכות הטיפול של ההורים בתינוק, וכך הם משפיעים גם על טיב ההתקשרות המתפתחת בינם לבין התינוק. כך למשל, נמצא כי תינוקות הנולדים כפגים, זמן רב לפני המועד, ולוקים בבעיות בריאותיות חמורות, נוטים להיות בעלי מזג קשה, המתבטא בבכי רב ובקושי להרגעה. תינוקות כאלו מקשים על הטיפול בהם, ומפתחים במקרים רבים התקשרות חרדה מתנגדת.
לעומת זאת, נמצא כי ילד שסווג בשנותיו הראשונות כ"תינוק קשה" יכול לגלות הסתגלות טובה יותר במהלך השנים, אם הוריו ינקטו כלפיו בגישה סבלנית, עקבית ורגועה. מצד שני, ילד שסווג בינקותו כ"תינוק נוח" עלול לפעמים לגלות קשיים במהלך התפתחותו, כתוצאה מסביבה קשה ובלתי קשובה לצרכיו.
אם כך, אף – על – פי שהמזג של התינוק בעיקרו הנו מאפיין מולד, המגלה עקביות לאורך זמן, הרי שמערכת הקשרים בין תכונות אלו לבין הטיפול לו זוכה התינוק ורמת ההתקשרות שלו להוריו היא מורכבת ביותר. כיוון שכך נהוג כיום להתייחס פחות למזג התינוק או לסגנון ההורות, כעומדים בפני עצמם, ובמקום זאת, שמים החוקרים את הדגש על טיב ההתאמה שבין המזג המולד של התינוק לבין הסביבה שיוצרים עבורו הוריו.
נראה אפוא כי ההתפתחות האופטימלית של ילד תלויה בהתאמה בין המזג המולד שלו, כישוריו ותכונותיו האישיות לבין הדרישות, הציפיות וההזדמנויות שיוצרת עבורו הסביבה.
באופן כללי נהוג כיום לסווג ילדים לשלוש קבוצות עיקריות, על פי מאפייני המזג שלהם: ילדים "נוחים" (easy) מתאפיינים בנטייה למצב רוח טוב, מקיימים בדרך כלל סדר יום קבוע (זמני אכילה ושינה קבועים פחות או יותר), פתוחים להתנסויות חדשות: נהנים מאוכל חדש, מוכנים לשחק עם צעצועים חדשים ומחייכים לעבר אנשים חדשים בסביבתם. כ 40% מהילדים מוגדרים כבעלי מזג שכזה.
ילדים "קשים" (difficult) נתונים יותר למצבי רוח שליליים, מרבים לבכות, נקלעים מדי פעם להתקפי רוגז ונראים עצובים ובלתי מרוצים. תפקודיהם הביולוגיים של ילדים אלו אינם סדירים ויש להם קושי רב בהסתגלות למצבים חדשים. כ 10% מהילדים מסווגים כבעלי מזג שכזה.
ילדים "איטיים, שזקוקים לזמן כדי להתחמם" (slow to warm up) הם ילדים בעלי רמת פעילות נמוכה, הנוטים להסתייג ממצבים חדשים, ונזקקים לזמן רב יותר מילדים בעלי מזג נוח, על מנת להסתגל למצב החדש. עם זאת, על אף נטייתם הכללית להירתע ממצבים חדשים, עוצמת התגובה שלהם כלפי מצבים שכאלו היא מתונה יותר מזו של ילדים בעלי מזג קשה. כ – 15% מהילדים מסווגים כבעלי מזג שכזה.
שאר הילדים ,כ-35% אינם משתייכים במובהק לאף אחד מהדפוסים הנ"ל, אלא מגלים מאפייני מזג המהווים שילוב של דפוסי המזג האחרים.
אחת הסוגיות המרכזיות הקשורות למזג נוגעת למידת היציבות או העקביות של מאפייני התנהגות התינוק לאורך זמן. ההנחה היא כי אם קיימים בתקופת הינקות והילדות מאפייני מזג קבועים ויציבים, הרי שייתכן כי אלו הם שורשיה של האישיות שעתידה להתפתח אצל האדם הבוגר.
ואכן, על אף קיומן של עדויות מחקריות סותרות, הרי שבאופן כללי עולה מן המחקרים כי מאפייני המזג הנם יציבים לאורך זמן, וכי ניתן להתייחס למאפייני ההתנהגות הראשוניים של התינוק כמהווים את תשתית אישיותו הבוגרת.
קביעה רבת משמעות זו מתייחסת בעיקר למאפייני ההתנהגות שנמצאו אצל תינוקות בסביבות גיל שנה, ופחות למאפיינים המופיעים אצל ילודים בתקופה הראשונית שלאחר הלידה. אותם המאפיינים שהופיעו אצל התינוק בגיל שנה נמצאו יציבים למדי לאורך זמן, והצליחו לנבא היטב התנהגויות שהופיעו אצלו בגילאים מאוחרים יותר. כך למשל, נמצא כי ילדים שסווגו בינקותם כתינוקות "קשים" גילו קשיים רגשיים רבים יותר בהיותם בני שבע, בהשוואה לילדים שסווגו בינקותם לאחת משתי הקבוצות האחרות.
העובדה כי מאפייני המזג ניכרים כבר בחודשי החיים הראשונים וכי הם מגלים יציבות יחסית במהלך החיים מובילה להשערה לפיה קיים בסיס גנטי חזק ביסוד מאפייני המזג השונים
ואכן ממחקרים שביקשו לבחון את ההשפעות היחסיות של התורשה לעומת הסביבה בה גדל הילד (החינוך שהוא מקבל, הקשרים שהוא חווה עם הוריו ועם אחרים משמעותיים בסביבתו וכו`), בהשפעה על מאפייני המזג, עולה כי מאפיינים אלו מושפעים באופן משמעותי מגורמים תורשתיים, כך שמקורם של ההבדלים הבין אישיים המתקיימים במאפייני המזג של תינוקות שונים הוא במידה רבה גנטי.
עם זאת, נראה כי רוב חוקרי המזג יסכימו כי מעבר למאפייני המזג המולדים, קיימת גם אינטרקציה מורכבת עם מאפיינים שונים של הסביבה בה גדל התינוק, כך שגם היא עשויה להשפיע במידה רבה על מזגו ועל אישיותו.
דוגמא לכך ניתן לראות בממצא לפיו קיים קשר בין מזג התינוק לבין דפוס ההתקשרות שנוצר בינו לבין הוריו. נראה כי הבדלים בין תינוקות בשלב מוקדם בחייהם משפיעים על איכות הטיפול של ההורים בתינוק, וכך הם משפיעים גם על טיב ההתקשרות המתפתחת בינם לבין התינוק. כך למשל, נמצא כי תינוקות הנולדים כפגים, זמן רב לפני המועד, ולוקים בבעיות בריאותיות חמורות, נוטים להיות בעלי מזג קשה, המתבטא בבכי רב ובקושי להרגעה. תינוקות כאלו מקשים על הטיפול בהם, ומפתחים במקרים רבים התקשרות חרדה מתנגדת.
לעומת זאת, נמצא כי ילד שסווג בשנותיו הראשונות כ"תינוק קשה" יכול לגלות הסתגלות טובה יותר במהלך השנים, אם הוריו ינקטו כלפיו בגישה סבלנית, עקבית ורגועה. מצד שני, ילד שסווג בינקותו כ"תינוק נוח" עלול לפעמים לגלות קשיים במהלך התפתחותו, כתוצאה מסביבה קשה ובלתי קשובה לצרכיו.
אם כך, אף – על – פי שהמזג של התינוק בעיקרו הנו מאפיין מולד, המגלה עקביות לאורך זמן, הרי שמערכת הקשרים בין תכונות אלו לבין הטיפול לו זוכה התינוק ורמת ההתקשרות שלו להוריו היא מורכבת ביותר. כיוון שכך נהוג כיום להתייחס פחות למזג התינוק או לסגנון ההורות, כעומדים בפני עצמם, ובמקום זאת, שמים החוקרים את הדגש על טיב ההתאמה שבין המזג המולד של התינוק לבין הסביבה שיוצרים עבורו הוריו.
נראה אפוא כי ההתפתחות האופטימלית של ילד תלויה בהתאמה בין המזג המולד שלו, כישוריו ותכונותיו האישיות לבין הדרישות, הציפיות וההזדמנויות שיוצרת עבורו הסביבה.