לא אחת מתלבטים ההורים בשאלות שנוגעות לכסף ולילדים. האם לשתף אותם בכלכלת המשפחה, האם להקציב להם דמי כיס או לאפשר להם לקבל את מה שהם רוצים, האם להגביל אותם ברכישות שונות ועוד. "תלוי איפה גדלנו", אומרת אורית בראל, כלכלנית בהשכלתה, שעשתה הסבה להנחיית קבוצות, ומנחה גם קבוצות הורים. "מי שגדל בבית שבו הסתירו ממנו את המצב הכלכלי, יש לשער שיתנהג כך גם כלפי ילדיו, כיון שאנחנו נוטים לאמץ את התבניות שגדלנו עליהן. מי שגדל בבית שכסף לא היה משהו שדיברו עליו, יש לשער שלא ידבר על הנושא עם ילדיו, וכך גם להיפך. מאידך, כיון שהחברה נעשית חומרנית יותר ויותר והתרבות האידיאולוגית של פעם משנה את פניה לתרבות צריכה, הנושא אקטואלי יותר מתמיד ומן הראוי שיעלה בכל בית".
"הילדים היום רגישים יותר וחשופים יותר לנושא הכספי", אומרת יערה טננבאום, פסיכולוגית חינוכית. "הילדים היום מבינים שהכסף מנהל את העולם והתרבות השלטת היא תרבות הרכישה בקניונים. לכן חובה בכל משפחה לחשוף לילדים את המצב הכספי, להסביר את הנושא של הכנסות והוצאות, וליידע את הילדים שלהורים אין משאבים בלתי סופיים".
"כמובן שיש להתייחס ברמת ההסבר לגיל הילדים. מאידך, כאשר מסרבים לרכוש לילד משהו, גם בגיל צעיר מאוד אפשר להגיד לו שאין מספיק כסף לרכוש מוצר אחד, ואפשר להסתפק במוצר חלופי", מסכמת טננבאום.
אז איך מדברים עם הילדים על כסף?
כמובן שאפשר להעלות את הנושא בצורה יזומה, סביב השולחן בארוחה משפחתית, או בשיחת סלון, מסבירה ארבל. אבל בה במידה ניתן להשתמש בכל מיני הזדמנויות כדי להעלות את הנושא. סיור בקניון לרכישת נעליים לילד, הוא הזדמנות טובה לחשוף בפניו את כל הנושא של הבדלי המחירים – בחנות הזו יקר יותר מאשר בקודמת, למשל. השוואת מחירים הוא הליך שנכון ורצוי לעשותו. כך הילד לומד שלכסף יש ערך וצריך להתייחס אליו בכבוד. כאשר מציגים בפני הילד החלטות לגבי כסף, לא רצוי להשתמש בהגדרות שיפחידו אותו. כסף צריך להיות קשור לסדרי עדיפויות ולא למושגים שיצרו חרדה. לא לומר לילד אין לי כסף, אלא רצוי לומר לילד שהמחיר של הנעליים בחנות הזולה היה כדאי יותר, כיון שבינכה משתמשים בהן עונה אחת בלבד, למשל. אפשר גם להציע לילד לרכוש במחיר הנעליים היקרות משהו נוסף על הנעליים הזולות, מעין סוג של פיצוי שישמח אותו.
לבני נוער אפשר להציג אתרי אינטרנט שעוסקים במכירת מוצרים, עיתונים כלכליים, להסביר מושגים כלכליים ולערב אותם בהחלטות משפחתיות, כמו האם להעדיף חופשה משפחתית ארוכה פעם בשנה או שתי חופשות קצרות, או האם לרכוש מכונית אחת יקרה יותר או להחזיק שתיים זולות וכו'. עם ילדים מעל לגיל עשר אפשר גם לשחק במשחק שולחן כמו מונופול, או לרכוש עבורם משחקי מחשב שמערבים חישובים כלכליים, כמו סימסיטי.
ילד יקר במיוחד
"לא אחת אני שומעת הורים מציינים בחצי הומור שיש להם ילד יקר במיוחד", אומרת בראל. "הילדים שמקבלים את ה"מחמאה" הזו מההורים גם לא מתביישים בה. הם דורשים את שלהם וכאשר ההורים נעתרים בקלות אז מה טוב".
"להורים קשה לסרב לילדים, אולי כי זה מעמיד אותם בתפיסה לא טובה כלפי עצמם", אומרת טננבאום. "לכן הילדים יודעים היכן נקודות התורפה של ההורים, ולא אחת שוקלים מתי לבקש מהם כסף בהתאם למצב הרוח שלהם". "מאידך, אם יש בבית בעיה כלכלית, חשוב לדבר עליה, אבל לא במונחים ערטילאיים, שיוצרים תחושה של חוסר ודאות", היא מסבירה. "כאשר יש קושי עם תשלומים גבוהים, כמו משכנתא או המחירים של המים, רצוי להסביר כמה זה עולה יחסית להכנסה המשפחתית ולהסביר לילד את הקושי. עם זאת, רצוי לתת לילד תחושה שהמצב הכספי בשליטה ולא שזה משהו שמאיים על קיום המשפחה".
האם לדבר על כסף מגיל צעיר?
על כסף אפשר לדבר עם הילד מגיל צעיר, ולהסביר לו את המשמעות שלו, מסבירה בראל. כאשר הולכים לסופר ביחד, אפשר להראות לילד שלכל מוצר יש מחיר ומשלמים עליו בכסף. את הכסף מראים לילד בארנק. אפשר גם להסביר לו שהרבה כסף מחזיקים במקום שנקרא בנק וכרטיס האשראי בקופה מחייב את הבנק. כאשר הילד כבר קורא, אפשר לתת לו להשוות מוצרים ולהראות לו שלמוצרים דומים יש מחירים שונים. אפשר להפנות את תשומת הלב של הילד להבדלים בין המוצרים בגודל, במשקל ואולי בשם של היצרן – למשל יצרן ידוע לעומת יצרן עלום, ולהסביר לו שכל אלה הם חלק מהשיקול באיזה מוצר לבחור. ידוע שכאשר הולכים עם הילד לסופר יוצאים בנזק. הילד רוצה, וההורה שנתון ללחצים, לא יכול לסרב. בסיטואציה כזו כדאי להקצות לילד סכום מסוים לקנייה אישית שלו – למשל חמישה שקלים. הילד בוחר מה הוא רוצה ורואה אם הסכום מתאים. אם הסכום אינו מתאים, אפשר להציע לילד לבחור מוצר אחר, או לנהל איתו סוג של משא ומתן. המטרה היא לגרום לילד להבין שלמוצרים יש ערך, מסכמת בראל.
דמי כיס
דמי כיס הוא הסוגיה הכלכלית המרכזית בתקופת גידול הילדים. האם לתת דמי כיס וכמה? טננבאום ובראל מסכימות שראוי להשתמש בדמי כיס כבסיס לחינוך כלכלי. לדעתן חשוב לתת דמי כיס. הסכומים צריכים להיקבע בהתאם לצרכים של הילד. ככל שהילד גדל הצרכים שלו משתנים. עם זאת, יש להתייחס לסוגיה נוספת והיא רמת הדרישות של הילד. "יש ילדים ש"לא צריכים כלום" ויש ילדים ש"צריכים הכל", אומרת טננבאום. "באמצעות דמי כיס אפשר לתרום לחינוך מחדש של שני סוגי הטיפוסים הקיצוניים הללו".
יש לקבוע את גובה דמי הכיס לאחר שמחליטים למה הכסף מיועד, מציינת בראל. חשוב מאוד להבחין למה הכסף משמש ולמה לא. הוא צריך לשמש לממתקים, לבילויים, ואולי לתחביבים, כמו אם הילד אוהב מוסיקה אז לרכישת דיסקים וכו'. אסור שהכסף ישמש להוצאות של ההורים – לימודים, בגדים, טיולי בתי"ס, תרבות, חוגים, אוכל, נסיעות וכדומה.
לא אחת מתלוננים ההורים ביחס לדמי הכיס של הילדים. התלונות השכיחות מתמקדות על תרעומת של ההורים ביחס למה שהילדים מבזבזים עליו את הכסף, על בזבוז של כל הסכום בבת אחת בלי לחשוב על כל החודש/השבוע, ועוד. "ראוי במקרים הללו שההורים לא יתערבו במה שהילדים קונים, אבל כן ינצלו את דמי הכיס כדי לעסוק בשיחה בנושא של סדרי עדיפויות", אומרת טננבאום, ומוסיפה; "לא אחת הילדים, ובייחוד בני הנוער, לוחצים על ההורים להגדיל את דמי הכיס בגלל הרצון לרכוש מותג כלשהו או משהו "שיש לכולם ורק לי אין". במקרה הזה כדאי שההורים ינצלו את ההזדמנות לדבר עם הילדים על לחץ חברתי, על תרבות הצריכה, על הרצון להיות כמו כולם וכו'. זוהי הזדמנות טובה לעסוק בנושאים כבדי משקל כמו פיתוח מודעות ועצמאות".
לעיתים משתמשים ההורים בדמי כיס כמנוף כמו גם כעונש. "דמי כיס הם דמי כיס", אומרת טננבאום, "הם לא צריכים להיות מנוף ל"אם הצלחת במבחן – נעלה לך את דמי הכיס", וגם לא להיפך – לא כאמצעי ענישה".
"גם השימוש בדמי הכיס שונה מילד לילד", היא מסבירה. "יש כאלה שיעדיפו לחסוך, יש כאלה שיבזבזו דקה אחרי שיקבלו את הכסף. אלו הם צרכים של הילדים ויש להתחשב בהם גם אם הם לא מוצאים חן בעינינו. הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות כהורים זה להפוך את האירוע למכונן – לנצל את ההזדמנות לדבר עם הילד, וכך להרוויח אקט חינוכי".
מקור המילה כסף הוא במילה נכסף, בדקנו במילון ומצאנו; כולנו משתוקקים אליו ומה שיותר. כסף מעסיק את כולנו, ועל פי יועצים לחיי נישואין הוא הגורם המוביל בסכסוכים שבין בני הזוג. כדי להקל על הילדים בנושא הזה מן הראוי להכין אותם בצעירותם להתמודד עמו, וכל המקדים הרי זה משובח.