כמה מאיתנו ההורים היו רוצים, שערב אחד, בזמן שהם נאבקים עם הילדים על הכנת שיעורי בית, אכילה ליד השולחן ולא בסלון, כניסה למקלחת או סידור את החדר, ישמע צלצול בדלת. ואז בחיוך שליו ובקול שקט, תיכנס לחדר מין "סופר נני" כזו. הילדים כמובן יהיו מופתעים מאוד מהאורחת הבלתי צפויה, אך בוודאי ישתפו פעולה והיא שיודעת ומבינה, פשוט תגיד לנו איך ומה לעשות. ואז כולנו נחיה באושר ובכיף כמו משפחה מלוכדת וחמה. השכנה מהדלת ליד לעולם לא תשמע את הצעקות שלנו יותר, וכאשר נלך לישון בלילה, נחוש מסופקים: עוד יום עבר בהנאה והכול התנהל על מי-מנוחות.
"גידול ילדים הנה משימה ארוכת טווח המצריכה מאיתנו תכנון והתמדה. ילדים מטבעם לעולם יבדקו את הגבולות ומתפקידינו כהורים להציב ולאכוף אותם", מסבירה קרן מנור כהן, יועצת חינוכית מהמכללה האקדמית גליל מערבי.
"השאלה המתבקשת בהקשר זה היא : מהו גבול? עם העלייה במתירנות ההורית חלה נסיגה במעמדו של ההורה ואנו עדים היום לקולות רבים המלינים על חוסר הסמכות ההורית. אחד הגורמים לקושי אותו חווים הורים רבים בהצבת גבולות קשור בקריירה תובענית הדורשת שעות לא מעטות מחוץ לבית. חוסר הנוכחות ההורית מביא לכך שמלאכת החינוך מוטלת לעיתים על גורמים אחרים ובסופו של יום, כאשר ההורה פוגש בילדו, הוא מעדיף להימנע מעימותים על מנת לשמור על אוירה נעימה בזמן המועט שלהם יחדיו", מסבירה מנור כהן ומוסיפה: "לאור מציאות חיים זו, אין זה מן הנמנע שהורים רבים מחפשים את האיזון שבין דרישה מהילד והצבת גבולות לבין ויתור/ קבלה".
בבית הגבולות אינם מוחשיים ונראים לעין ולמעשה, נתונים להחלטתו של ההורה. עמימות זו מביאה לכך שכל הורה הופך בביתו ל"רשות המחוקקת" ו"לרשות המבצעת" גם יחד ומכאן נובע הקושי. גם לגבי התנהגויות שאנו נוטים לחשוב כי יש לגביהן קונצנזוס בחברה, כמו שימוש באלימות, נוכל לראות פרשנות והתייחסות שונה במשפחות שונות. ישנם הורים אשר לא מאפשרים לילד להשתמש כלל באלימות וישנם הורים המעודדים את הילד "להחזיר" אם פגעו בו. לעיתים ההתייחסות לגבולות ולהצבתם שונה בין זוג ההורים במשפחה אחת, דבר אשר עשוי ליצור בלבול ולאפשר התנהגות מניפולטיבית מצד הילדים.
היו חד משמעיים – כאשר אנו רוצים להציב גבול לילדינו עלינו להיות ברורים וחד משמעיים. בחירת המילים צריכה להיות עניינית, הגבול צריך להיות מנוסח באופן המכבד את הילד אך תמציתי וקצר. "גש בבקשה למקלחת", "הפסק בבקשה להכות". טון הדיבור צריך להיות החלטי וסמכותי, לא מפנק או מתחנן, לדוגמא: "תנעל בבקשה נעליים אנחנו הולכים הביתה" ולא: "חמודי אולי תנעל נעליים? אנחנו רוצים ללכת".
הצבתם? כעת אכפו – על ההורה להקפיד על אכיפת הגבול לאחר הצבתו. אין דיי בהכרזה על הגבול "גש בבקשה להכין שיעורים", על ההורה לוודא שהדבר שביקש אכן מתבצע הלכה למעשה.
חשוב להתמיד בהצבת הגבולות. חוסר עקביות בהצבת הגבולות עשוי לגרום לתחושת בלבול אצל הילד ולפתוח פתח לויכוח עתידי (אם אתמול ויתרת לי אז למה היום אני חייב….). על ההורה לשאול את עצמו, מהם "הקווים האדומים" עליהם אינני מוכן לוותר, הגדרה זו מסייעת ביצירת סדרי עדיפויות ובשמירה על עקביות.
סדר יום קבוע – שמירה על סדר יום קבוע ובכלל זה סדר פעולות קבוע בנושא מסויים, הנה גורם משמעותי המסייע לילדים להתארגן. לדוגמא, כאשר מתעורר קושי עם ההתארגנות בבוקר, חלק מזה נובע מכך שסדר פעילויות הבוקר אינו ברור ומשתנה. על מנת לסייע בהתארגנות כדאי לחשוב על סדר פעולות קבוע בכל בוקר שהילד יכיר וידע. ניתן גם לרשום את הדברים על לוח מחיק ולבקש מהילד לסמן וי ליד כל פעולה שביצע עד שהדברים יהפכו להרגל. ראשית קימה בשעה קבועה, מיד אח"כ צחצוח שיניים, התלבשות, נעילת נעליים ורק אח"כ שתייה וארוחת בוקר אם נותר זמן פנוי, ניתן לאפשר צפייה בטלוויזיה עד היציאה מן הבית. דוגמא נוספת הנה השיבה מבית הספר המתנהלת ברוטינה קבועה לדוגמא: שטיפת ידיים, ארוחת צהריים, שיעורי בית וזמן פנוי. השמירה על סדר פעולות קבוע מצמצמת חלק מן העימותים הנובעים מדרישות משתנות.
היו מתואמים ביניכם – ולבסוף שאלת התיאום בין שני ההורים, חשוב כי הגבולות יוצבו לסירוגין, על ידי שני ההורים ולא רק על ידי הורה אחד, אשר עשוי להצטייר בעיני הילד כהורה החזק יותר. חשוב שיהיה תיאום בין ההורים לגבי דרישות בסיסיות מן הילד, על מנת לייצר אוירה של ביטחון ועקביות. במידה ואחד ההורים חולק על דבריו או מעשיו של בן זוגו, רצוי ללבן זאת שלא בפני הילד על מנת לא לבטל את סמכותו של ההורה כמחנך.
"הצבת גבולות ואכיפתם הנה עניין של אימון ויפה שעה אחת קודם", מסכמת מנור.