כותבת אלינו מורה להיסטוריה, שביקשה להישאר בעילום שם. כיון שבחנו את הדברים והם באמת ראויים, מצאנו לנכון לפרסם אותם באתר;
"אני מורה להיסטוריה. כן לכל ההיסטוריה. גם לפני הספירה, גם לספירה, לפחות ל-5,000 שנה כפי שהיהודים סופרים. חשבתם פעם איך דוחסים מידע על כל כך הרבה שנים להוראה במערכת החינוך? אז מלמדים קצת תנ"ך וזה ההיסטוריה שלנו, קצת מחשבת ישראל, וגם זה ההיסטוריה שלנו, קצת ספרות וגם זה היסטוריה, אבל כשמגיעים להוראת היסטוריה יש בעיה. יש כמה בעיות. כיון שאני מורה בחטיבת ביניים, אתייחס לבוערות ביותר מבחינתי.
אז ראשית רצף הזמן. במסגרת לימודי באוניברסיטה לתעודת הוראה, עברתי קורס בפסיכולוגיה התפתחותית. לימדו אותי שם, שעד גיל 14, קשה לילדים מאוד עם רצף של זמן. הם אינם מסוגלים להפנים את החשבון של ספירת השנים כפי שהם מצויים על הסקאלה של לספירה ולפניה, קשה להם לדמיין מה זה אומר לפני 2,990 שנה, קשה להם עוד יותר להעמיד את זה על ציר הזמן תוך השלכה להיסטוריה הקצרה שלהם.
אחד הפתרונות שמציעים המומחים היא להציג בכיתה, במקום בולט, את ציר הזמן עם אירועים חשובים. אני מלמדת בכמה כיתות, ובביה"ס שלי יש כמה עשרות כיתות. באף אחת מהן לא מצאתי פלקט עם ציר הזמן.
שימוש בדימיון; הצעה נוספת של המדריכים במקצוע היא לעורר את הדימיון של הילדים. בואו ניקח לדוגמה את ממלכת רומי. אפשר להראות לילדים סרטים על התקופה – מה שבביה"ס כמעט ובלתי אפשרי, אפשר לשלוח אותם לאתרי אינטרנט רלבנטיים, לספרים וכו'. הבעיה שצריך שיהיה לילדים דימיון מפותח, וגם קצת מוטיבציה.
לדעתי אם ניקח תלמיד אינטיליגנטי, בעל דימיון מפותח, נשלח אותו לטיול ברומא, נצייד אותו בציר זמן, נראה לו סרטים היסטוריים, ונחפש אותו בפורים לרומאי, אולי אז אפשר יהיה להתחיל ללמד אותו על ממלכת רומי.
ובאשר לדימיון – כולנו יודעים שהוא מפותח בגיל צעיר והולך פוחת בגילאים מבוגרים יותר, בעיקר בשל הדרישות החברתיות ש"כובלות אותנו לקרקע המציאות". אז הדימיון שיכול לסייע בכיתה ד', כבר לא רלבנטי בגיל 14.
שינון בלבד; הפיתרון לנ"ל הוא לשנן. ללמוד בעל פה. אבל כך אנחנו עוברים לשלב של למידה מכנית, ולא עולים לשלב של הבנה. בשיחות עם הפיקוח הוסבר לנו על מגמה של משרד החינוך להעלות את רמת החשיבה של התלמידים לרמות של הבנה והסקת מסקנות. לאור הדברים שכתבתי לעיל, לא ברור לי כיצד זה ייתכן.
אז מה אני מציעה? ראשית להתחיל ללמד היסטוריה בגיל 14 בלבד. בנוסף, לבסס את הלמידה על אמצעי המחשה – סרטים, סרטונים, אתרים וכו'. בנוסף, לבצע פעילויות על החומר שיגרמו לילדים להפנים אותו; שבוע תקופה, למשל, שכל הילדים, בכל המקצועות, בכל שכבת הגיל יעסקו בתקופת התנ"ך לדוגמה. בשבוע שכזה אפשר ללמוד ספרות על התקופה, תנ"ך, היסטוריה, גיאוגרפיה של ארץ ישראל והמזרח התיכון ועוד. אפשר להעלות מחזה קצר, לאפות פיתות בטאבון, לבלות באתרים שעוסקים בנושא כמו נאות קדומים. רק אחר כך לגשת לחומר הלימוד.