תיאור
חינוך ציבורי
תגיות: ממלכתיים, ממלכתיים-דתיים, יסודיים, על-יסודיים
תקציר: בשנים האחרונות מרבים להשתמש במונח לא רשמי זה, בשל האיום שגובר כלפי החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי מצד מוסדות חינוך "פרטיים", ומתלבטים כיצד לחזקו.
חינוך ציבורי אינו מונח רשמי המעוגן בחוק. הוא בא לבטא את הרעיון של חינוך שווה לכל נפש ובהישג ידו של כל אדם, שתשלום ההורים אליו ("אגרת הורים") הוא בהתאם למה שנקבע בחוק. המונח המשפטי שעומד בבסיסו של החינוך הציבורי הוא חינוך "רשמי". על-פי משרד החינוך ישנם כ-2430 בתי-ספר רשמיים (מתוך כ-4175 בתי-ספר בכלל בישראל) בהתאם לחלוקה הבאה:
מגזר סה"כ רשמי רשמי יסודי רשמי על-יסודי
יהודי 1840 1320 520
ערבי 384 284 100
דרוזי 65 47 18
בדואי 136 109 27
זאת לעומת חינוך "פרטי" (מונח שגם לו אין בסיס משפטי), הניתן על ידי אנשים וגופים פרטיים אשר אינם רשויות של המדינה. ועדת דברת שמינתה שרת החינוך לימור לבנת (2005) מתייחסת לנושא החינוך הציבורי בהרחבה:
קיומו של חינוך ציבורי חזק ואיכותי באחריות המדינה הוא בעל חשיבות עליונה לחוסנו של החינוך ולחוסנה של מדינת ישראל. החינוך הציבורי חייב להיות עמוד השדרה של מערכת החינוך ולהכיל חלקים נרחבים ככל האפשר ממנה.
…המלצותינו מיועדות לעצב מערכת חינוך ציבורית "מכילה", הכוללת בתוכה חלקים גדולים ככל האפשר ממערכת החינוך בישראל, על זרמיה השונים, תוך יצירת הבחנה ברורה בין חינוך ציבורי לבין שאינו כזה. השתייכות לחינוך הציבורי תחייב עמידה בקריטריונים ברורים ושקופים, המחייבים את כלל מוסדות החינוך. יש לאפשר ולהכיר בזכות לחינוך נפרד של קהילות רק במקרים של לאום ולשון נפרדים, או במקרים של אורח חיים מובהק ונפרד.
בתי-הספר של החינוך הציבורי צריכים להיות פתוחים לכל תלמיד שייבחר ללמוד בהם. בתי-ספר אלה לא ימיינו את תלמידיהם, לא ינשירו תלמידים ויתמידו בטיפול בהם, לא יגבו תשלומי הורים עבור החינוך שהם מעניקים, ילמדו את תוכנית הלימודים הארצית המלאה ויעמדו לפיקוח מלא של המדינה. מוסדות חינוך שאינם מקיימים תנאים אלה יזכו למימון מופחת משמעותית, שיגדל ככל שיקבלו עליהם חלקים רבים יותר מהדרישות של החינוך הציבורי.
…ההכרה במסגרות חינוכיות נפרדות לקהילות השונות לא לוותה בעיקרה עד עתה בהסדרים חוקיים ברורים. למרות אילוצים רבים, אנו מבקשים להביא תיקון יסודי במצב. אנו סבורים שיש לדבוק ברעיון הדמוקרטי והפלורליסטי ולהשתית את מערכת החינוך הישראלית על כל קהילותיה על אמות מידה שוויוניות ואוניברסליות, תוך העדפה ברורה של החינוך הציבורי, שרק הוא מסוגל לבנות בסיס משותף למגוון הקבוצות באוכלוסייה גם כאשר חלק מן הקהילות מקיימות בתוכו מערכות חינוך נפרדות.
עיקרו של הבסיס המשותף הוא הקניית הזדמנות שווה באמצעות השכלה, הדרושה למימוש יכולותיו של כל אדם וכדי להתפרנס בכבוד בעולם הכלכלי המודרני וגו'.
בשל התגוונות הסוגים של בתי-ספר, ותהליכי הפרטה שהתחזקו בשנים האחרונות, מתכננת תנועת "הכל חינוך", תנועה ציבורית לקידום החינוך בישראל, להגיש הצעת חוק חדשה לחיזוק החינוך הציבורי. ההצעה (לא שלמה) מגדירה את החינוך הציבורי במילים אלו:
"מוסד חינוך ציבורי" – מוסד חינוך שנקבע על ידי המדינה כי הוא מקיים את אלה:
א. תכנית הלימודים ואורח החיים במוסד החינוך מתאימים למטרות החינוך;
ב. מקיים את תכנית הלימודים הארצית כפי שתיקבע על ידי משרד החינוך;
ג. מקיים את המגבלות המוטלות על קבלת מימון נוסף, לרבות גביית תשלומי הורים, כפי שייקבעו על ידי השר באישור הועדה;
ד. עומד לפיקוח משרד החינוך;
ה. אינו עורך מיונים, לרבות מיונים על בסיס מוצא, גזע, עדה או הישגים לימודיים, בקבלה למוסד חינוך ואינו מרחיק תלמידים בגיל לימוד חובה מטעמים לימודיים;
ו. מקיים את ההוראות של משרד החינוך לגבי ימי הלימוד, שעות הלימוד ומספר התלמידים במוסד החינוך;
ז. כל סגל ההוראה שלו מחזיק ברשיון הוראה בהתאם להוראות חוק זה;
ח. שפת ההוראה בו היא שפה רשמית במדינת ישראל;
כל עוד לא נחקק חוק מתאים, ישנו קושי להגדיר את מספרם של בתי-הספר ה"ציבוריים", כיון ששאלת הציבוריות או הפרטיות של כל בית-ספר היא במידה רבה על-פי עמדת המתבונן. הקבוצה הגדולה היוצאת מתחום הגדרת הציבוריות היא בתי-הספר של החינוך החרדי.
אתר תנועת "הכל חינוך": http://www.hakoled.org.il/?p=4