לו יכולתם, לכמה רגעים, להעדיף את דעותיהם ורגשותיהם של ילדיכם, על שלכם; הייתם שוחים בים של חוויות וסיפורים מעולמם של היקרים לכם ביותר. שואל אותי אב באימון: "איך אני יכול להיות בתקשורת טובה יותר עם ילדיי? איך אני יכול לגרום לכך שהם יספרו לי על עצמם יותר?" "זה די פשוט”, אני עונה:"כאשר בשיחה עימם, יהיה לך חשוב יותר מה דעתם מדעתך, איך הם מרגישים מהרגשתך, מהי נקודת מבטם מנקודת מבטך. כלומר, כאשר האג'נדה שלך ברגע השיחה, תהיה לשמוע אותם ולא את עצמך; אז, הם יוכלו וירצו, להתחיל בשיח עמך." "מה זאת אומרת?” הוא שואל, "אבל זה חשוב שהם ישמעו את דעתי, אני אביהם”. "ודאי שדעותיך חשובות”, אני עונה, "אולם מילים אינן מחנכות, התנהגותך כן. הם קולטים, מרגישים ורואים את דעותיך והעדפותיך, דרך התנהגותך, כל הזמן, ודרך זה הם מתחנכים. לכן, בזמן השיחה עימם, כשאתה רוצה לשמוע את חוויותיהם, למד לשים בצד את דעותיך ולשמרם לזמן בו הם צמאים וכמהים לכך. כך הם ידעו וירגישו שיש להם עם מי לדבר ולא רק ממי לשמוע הטפות מוסר..”
באירוע משפחתי, לא מזמן, נפגשתי עם סבי האהוב, שבחווייתי מעולם לא דיבר עמי יותר מכמה מילים בודדות. כן הרגשתי את חיבוקו, כן הרגשתי את אהבתו, אך מעולם לא ממש שוחחנו. באירוע זה התיישבתי לידו ואמרתי: "סבא, ספר לי עליך" והוא סיפר…והמשכתי לשאול אותו: "ומה עוד?…ומה הרגשת כש…? ומה אתה חושב על…? ומה למדת מ….? ומה אתה אוהב ב…?”. השיחה קלחה, הוא לא הפסיק לדבר, לספר ולשתף. זו הייתה חוויה יוצאת דופן עבורי עמו. אני חושבת שברגע זה, הוא דיבר עמי יותר משדיבר עמי בכל שנות חיי.
לכן הורים יקרים, אם רצונכם בשיחה קולחת עם ילדיכם, בשיתוף חוויותיהם, למדו לשים אותם במרכז השיחה – את מחשבותיהם, רגשותיהם, למידותיהם, אהבותיהם, העדפותיהם, ראייתם וכו'.
תוכלו לקרוא עוד על תקשורת שבין הורים וילדים בספר "ההורה שבחרתי להיות" בפרקים: "למי ולמה אנו מקשיבים" ו "מי צודק".