חרדה היא הרגשה טבעית שיש לכל אדם. זוהי למעשה תגובה אוטומטית אשר מתעוררת כאשר האדם מאמין שמשהו מסוכן הולך להתרחש. במובנים מסוימים חרדה היא מעין מערכת אזעקה של הגוף ויש לה תפקיד חשוב "היא מסייעת להכין את גופינו להתמודדות עם הדבר המסוכן שעומד להתרחש. החרדה גורמת לאדם להגיב מהר יותר, להיות ערני יותר, רמת האנרגיה היא יותר זמינה.
מקור החרדה
לעיתים מדובר ברגישות של האדם לאירועים חיצוניים, המובילה לכך שהוא חשוף יותר לאירועים מפחידים. יש מודלים המדברים על חוסר איזון כימי ויש העוסקים ברגישות תחושתית.
ביטויי החרדה:
החרדה באה לידי ביטוי במישורים רבים. חשוב לציין שאצל כל ילד ומתבגר התמונה תהיה שונה במקצת גם בעוצמה וגם במשך האירוע:
א. סימנים גופניים של חרדה – תגובות החרדה הן גם סימנים גופניים שחולפים מהר וגם תגובות גופניות מתמשכות.
הסימפטומים שחולפים לאחר זמן קצר הם: קוצר נשימה, דופק מואץ, תחושת מחנק, הזעה או רעידות.
הסימפטומים המתמשכים הם: כאבי ראש וגב, פעילות יתר של אברים בגוף כמו הקיבה או המעיים שגורמת לכאבי בטן, שלשולים או בחילות. עלייה בלחץ דם, השתנה מרובה והפרעות בשינה. (קושי להירדם, התעוררויות באמצע הלילה, חלומות רעים ועוד).
ב. סימנים מחשבתיים של חרדה – עשויים לבוא לידי ביטוי בקושי בריכוז, קשיי זיכרון, ריבוי של מחשבות דאגה -דברים שליליים ההולכים להתרחש.
ג. סימנים התנהגותיים של חרדה – אצל חלק מהילדים החרדה באה לידי ביטוי בכך שהם נמנעים מפעילויות שעשו בעבר או ממצבים המפחידים אותם. כך, למשל, ילד שמפחד מכלבים עשוי להימנע להיכנס לבית שיש בו כלב או לא ללכת לפארק שיש בו כלבים.
התנהגות נוספת באה לידי ביטוי בתלות, היצמדות להורים, או התנהגויות של אי שקט – התפרצויות כעס, חוסר יכולת לשבת לאורך זמן. לעיתים יש חזרה על פעילות מסוימת (כמו שטיפת ידיים).
מתי חרדה הופכת לבעיה שמצריכה טיפול ?
כאמור חרדה אצל ילדים ונוער היא נורמלית וצפויה בשלבים מסוימים של ההתפתחות. כאשר אנחנו מדברים על הפרעת חרדה אנחנו מדברים על מקרים בהם תגובת החרדה מופיעה בתדירות ובעוצמה אשר גורמת למצוקה או מפריעות לפעילות היומיומית של הילד. אצל ילדים אילו מתעוררת חרדה גם במצבים בהם אין סכנה אמיתית. כמו מערכת אזעקה של מכונית אשר פועלת עקב גשם חזק מידי. ילדים חרדים נוטים לתפוס אירועים שליליים שסבירות התרחשותם נמוכה (כמו תאונה, הידבקות במחלה נדירה) כבעלי סבירות גבוהה, ולכן הם חשים דאגה ממושכת. תגובה אופיינית נוספת של ילדים חרדים היא להילחץ מסמני החרדה עצמם, במיוחד מהסימנים הגופניים של החרדה (למשל מהקושי לנשום ומהדופק המואץ). לילדים הסובלים מהפרעת חרדה חסרות בדרך כלל דרכי התמודדות יעלות עם חרדה. כאשר מתעוררת אצלם חרדה הם מתקשים להירגע ונוטים להגיב בדרך שדווקא מחזקת את החרדה. הם נוטים לברוח ממצבים מעוררי חרדה (למשל לעזוב את הכיתה באמצע מבחן), להימנע ממצבים שבהם הפחד עשוי להתעורר או שהם מתרגלים להיעזר בהורים כמקור להרגעה ולא יכולים להירגע בלעדיהם.
סוגים שונים של הפרעות חרדה נפוצות:
1. חרדה מוכללת :
מצב בו ילדים או מבוגרים מוטרדים חלק גדול מהזמן מדאגות, חרדות, מתח. הדאגות לא ממוקדות (לכן מוכללת) אלא קשורות לתחומים רבים של החיים. למשל, הילד טרוד מכך שיקרה משהו רע לאנשים אותם הוא אוהב (פיגוע, תאונה) או שהוא יחלה במחלות שונות. הדאגות יכולות להיות קשורות למגוון אירועים שמתרחשים בבית הספר, עם חברים ועוד. ילד במצב זה מתקשה להיפטר מהמחשבות המדאיגות או להתמודד עימם. בגלל הדאגות הוא יכול להרגיש מתח בגוף, להיות לא שקט, לסבול מקושי בריכוז, להיות עצבני. סימנים נוספים הם; קושי להירדם, היצמדות להורים, תלונות חוזרות ונשנות על כאבים גופניים.
על פי רוב מדובר על מעין תופעה של גלים; כך קורה שבתקופה יותר לחוצה יש יותר מחשבות ובתקופה פחות לחוצה יש פחות מחשבות.
2. חרדה חברתית:
כללית התופעה נראת כמו ביישנות קיצונית. מדובר בחרדה ואי נוחות קיצונית המופיעה במצבים חברתיים – במפגש עם ילדים או מבוגרים לא מוכרים, כאשר הילד צריך להציג משהו בכיתה, לרקוד במסיבה או להיות במרכז תשומת הלב – יש ילדים למשל שעבורם להיות במרכז תשומת הלב במסיבת יום הולדת זה סיוט.
עבור ילדים במצב זה מעבר של בית או סביבת מגורים או שינוי של בית ספר קשה במיוחד. הילד עסוק כל הזמן בחוויה שההתנהגות שלו תביך או תעורר לעג כלפיו ולכן הוא משקיע אנרגיה אדירה בהימנעות ממצבים כאלה. הוא לא ידבר בכיתה, יתחמק מאירוע חברתי או ממפגש חברתי. במקרים קיצוניים תתפתח פוביה מללכת לבית הספר והילד ימנע מלכת לבית הספר. במקרים כאלה הדפוס יתחיל בבכי למשמע האמירה שמחר יש בית ספר, כעס, קושי להירגע, הדבר מאוד יקשה על התפקוד התקין של הילד ושל בני המשפחה.
בנוסף תהיה השפעה ניכרת על המצב החברתי של הילד. הוא יפסיד קשרים עקב בעיה מלהיפרד מהוריו, יפספס ימי בית ספר ולכן יהיה בקשר לא רציף עם חבריו ללימודים.
בנוסף תהיה השפעה ניכרת על שיגרת המשפחה הואיל והילד יוביל לכך שפעמים רבות שהמשפחה תוותר על פעיליות על מנת להיות איתו (לא ללכת לאירוע משפחתי גדול כי הוא מפחד מהמפגש).
3. הפרעה פוסט טרואמטית :
חלק מהילדים או הנוער החווים אירוע טרומטי בחייהם מפתחים בעקבות האירוע הפרעה פוסט טראומטית. אירוע טרואמטי הוא אירוע המעורר פחד עז, כמו תאונה, תקיפה אלימה, אירוע טרור, אירוע מלחמה.
ההפרעה הפוסט טראומטית מתבטאת במגוון של סימפטומים המופעים לאחר הטראומה. לעיתים הסימפטומים הנ"ל יופיעו ישירות לאחר האירוע, המקרים אחרים לאחר שבועות, חודשים ולעיתים לאחר שנים, כאשר יש אירוע שמזכיר את האירוע המקורי. ילדים במצב זה נוטים לסבול ממחשבות חוזרות ונשנות על האירוע, לא מצליחים להוציא אותן מהראש. לעיתים הזיכרונות מתעוררים בעקבות גירויים בעקבות גירוי חיצוני שמזכיר את האירוע (מעבר באזור של התאונה ). הזיכרונות יכולים להיות בעוצמה כזו שהילד ירגיש שהאירוע מתרחש מחדש. אצל ילדים קטנים הטראומה יכולה להופיע בציורים, בסיפורים, במשחק. לעיתים קרובות ילדים כאלה מפחדים מהחושך, סובלים מחלומות זוועה, הפרעות בשינה.
מתחת לגיל חמש–שש ,יש גם חרדות שאינן קשורות לאירוע הטראומטי, כמו פחד ממפלצות, ממחבלים, ממוות וכדומה.
אצל ילדים מאוד צעירים יכולה להופיע גם חרדת פרידה. רבים מהילדים שעברו טראומה נהיים מתוחים ומתעצבנים בקלות, או נהיים תוקפניים מהרגיל. פעמים רבות יש בעיה בזיכרון ובריכוז. חלק מהילדים מסתגרים, מתרחקים מאנשים הקרובים להם ומחברים שלהם. תופעה אופיינית נוספת היא רצון להימנע מלדבר על האירוע וכן להימנע ממקומות או מצבים אשר עלולים להזכיר את הטראומה.
4. הפרעה אובססיבית קומפולסיבית :
הילד חושב על מחשבות טורדניות שחוזרות על עצמן ונתקעות בראש שלו. למחשבות קוראים מחשבות אובססיביות הן גורמות לו לתחושה לא נעימה כמו פחד, גועל ובושה. לעיתים רבות הילד מרגיש שמדובר במחשבות לא הגיוניות או מציאותית, אך זה לא מקל את הסבל שלו כאשר המחשבה קיימת. אצל כל ילד התוכן של המחשבה הוא שונה, ועם זאת הן עוסקות פעמים רבות ב: פחד מלכלוך, זיהום או חיידקים (למשל פחד שילד אחר יגע באוכל שלו כי הוא יידבק במחלה). פחד לפעול מתוך אלימות (למשל פחד לפגוע בחברים במשחק). דאגה מוגזמת לביצוע מושלם, לדייקנות ולסדר.
בנוסף ילדים בעלי הפרעה זו מפצעים התנהגות כפייתית. מדובר על התנהגויות שחוזרות על עצמן במעין טקס כמו –רחיצת ידים שוב ושוב, בדיקה שהחלונות סגורים, לעיתים הילד מבצע את הפעולות בראש שלו (כמו לספור תוך כדי פעילות ). על פי רוב הילד מרגיש שאם הוא יעשה את המעשה הכפייתי יפחת המתח ואכן זה מה שקורה. הילד נקלע למעגל מחריף של פעולות המבוצעות לפי חוקים מאוד נוקשים, ככל שעובר הזמן הפעולות מפריעות לכל סדרי החיים הבסיסיים. לעיתים בני המשפחה אמורים בעצמם למלא תפקידי מפתח בטקס של הילד דבר שמשבש את החיים הסדירים של המשפחה.
5. הפרעת פאניקה:
הילד חווה התקפיי חרדה חוזרים המאופיינים בתחושה חזקה מאוד של חרדה לחץ או מתח ובסימפטומים גופניים שונים של חרדה, כגון קצב לב מהיר, קושי לנשום, תחושת מחנק, רעידות, הזעה ועוד. בדרך כלל התקף כזה נמשך כמה דקות ואז פוחת מעצמו. התקף חרדה נראה כהתקף שמופיע בפתאומיות, כאילו "משום מקום". ידוע שהתקף כזה מתחיל משינויים שמתרחשים בגוף כמו עליה בדופק. השינוי הגופני מוביל את האדם לתחושה שעומד לקרות לו משהו רע "אני משתגע " וכדומה.
רבים מהילדים שיש להם התקפים כאלה חוששים להגיע למקום בהם לא יהיה מי שיעזור להם אם יתחיל ההתקף ולכן נמנעים מלעשות דברים שעשויים לגרום להם להתקף. דבר זה מוביל לעיתים לפגיעה בתפקוד של הילד.
6. חרדת פרידה:
ילדים רבים מתקשים להיפרד מההורים שלהם וחשים יותר נוח בחיק המשפחה שלהם. בגיל הרך מדובר בתופעה נורמטיבית, אבל יש ילדים גדולים יותר שמאוד מתקשים להיפרד מההורים שלהם, במידה שלא תואמת לגיל שלהם. הילד חושש להיפרד מההורה שמא משהו נורא יקרה להורה. ילד כזה עשוי להגיב במצוקה כאשר הוא נשלח לבית הספר, להישאר לבד בבית, לישון אצל חברים או להישאר לבד בחדר כאשר כולם הולכים לישון.
הילד עשוי להתלונן על כאבים שונים כאשר הוא יצטרך להיפרד מהוריו, ויצמצם את המעגל החברתי שלו במהלך היום.
דרכי טיפול :
חשוב להבין שניתן לעזור לילדים ומתבגרים חרדים. בעיות חרדה שלא מטופלות גורמות לסבל מתמשך ורב. הן נוטות להתעצם ללא טיפול ועשיות לגרום לסיבוכים ולבעיות נוספות כמו בידוד חברתי, דימוי עצמי נמוך, דיכאון.
סוגים של טיפולים עם אופציונליים מעבר להתערבות עם ההורים:
א. טיפול פסיכולוגי
ב. טיפול תרופתי
א. טיפול פסיכולוגי – התערבות פסיכולוגים יכולה להיות פרטנית או קבוצתית. המטרה היא לסייע לילד לזהות סימנים מוקדמים של חרדה ולפתח מיומנויות של הרגעה עצמית והתמודדות יעילה עם החרדה שעולה בו. המיומנות קשורה להיבטים הגופניים, מחשבתיים, רגשיים והתנהגותיים.
כאשר החרדה היא הבעיה המרכזית, ההתערבות היא בעלת סיכויי הצלחה רבים, כל עוד יש מעורבות ורצון לסייע ע"י ההורים והמשפחה.
חשוב לציין שטיפול מוצלח ככל שיהיה לא מעלים את החרדה לחלוטין אלא מצמצם אותה. השאיפה היא שככל שלילד יש יותר מודעות הוא יחוש יותר שליטה בנושא.
ב. טיפול תרופתי – בדרך כלל מדובר על תרופות ששייכות למשפחה של "חוסמי קליטה חוזרת של סירוטונין"SSRI . בדרך כלל יש להן תופעות לוואי פחותות יחסית לשאר התרופות. לתרופות הנ"ל יש השפעה ארוכת טווח. הן מתחילות להשפיע שבועיים לאחר שנוטלים אותם. צריך לקחת אותן בעקביות, במעקב רופא, לפחות לתקופה של חצי שנה. התרופות מהמשפחה הזאת הן לא ממכרות . יש מעט תופעות לוואי, אם יש מדובר על:
עייפות, כאבי ראש, כאבי בטן או בחילות. בדרך כלל ניתן למצוא דרך להפחית את תופעות הלוואי.
במקביל לעיתים יש צורך בתרופות הרגעה על מנת להתמודד עם בעיות שמצריכות התערבות מיידית תרופות אילו שייכות למשפחת הבנזודיאזפינים (ווליום,קסנקס). שימוש ממושך בתרופות אילו כן יכול להוביל להתמכרות לכן הן ניתנות לילדים לפרק זמן מאוד קצר.
התנהגויות הוריות המגבירות חרדה:
א. שליטה הורית מוגזמת.
ב. הגנת יתר.
ג. עידוד/סובלנות יתר להתנהגות המנעותית של הילד.
ד. דחייה או שיפוטיות הורית כלפי הילד.
ה. משבר משפחתי.
התנהגות הורית חיובית מפחיתה חרדה:
א. דפוס הורי תומך.
ב. התנהגות מפחיתה חרדות (למשל תגובות מרגיעות בזמני לחץ).
ג. שליטה עצמית של ההורים בחרדות שלהם.
ד. תקשורת משפחתית – יכולת לפתרון בעיות במשפחה.
ה. דפוס של סמכות הורית דמוקרטית.
רעיונות כיצד לעזור לילד בנוגע לחרדה:
1. לעזור לילד לזהות מצבים של חרדה – רצוי לעזור לילד לזהות התחלה של מצבים של חרדה, זאת הואיל וכמעט תמיד התמודדות מצליחה לפני שהחרה מגועה לשיא כלומר שהילד רק קצת חרד ולא הרבה חרד. רצוי שהילד יתמודד בעצמו עם החרדה וברקע יקבל את תמיכת ההורה.
2. לעזור לילד לא להילחץ מהחרדה – הואיל ומדובר בהרגשה לא נעימה יש ילדים שמאוד נלחצים שהיא מגיעה .הדבר רק מעצים את החרדה. למרות שחרדה לא נעימה היא לא גורמת נזק, היא מוגבלת בזמן ואז היא עוברת מעצמה. היא לא יכולה להיות ארוכת טווח הגוף לא יכול לאפשר את זה. למעשה לחרדה יש צורה של גל: בדקות הראשונות היא עולה, אך לאחר שהיא היגיעה לשיא היא מתחילה לרדת מעצמה. חשוב שההורה יזכיר את זה לעצמו וכך יטווח זאת לילד.
3.תרגילי הרפיה – החרדה גוברת כאשר הגוף שלנו מתוח ומכווץ. אם זאת כאשר הגוף רפוי ורגוע האדם חש רגוע יותר. אחת הדרכים להפחית חרדה היא ללמד את הילד לנשום לאט ולהרפות את השרירים.
4. מחשבות נוגדות חרדה – החרדה מתרחשת כאשר האדם חושב שמשהו רע הולך להתרחש. הילד החרד נוטה לייחס כל דבר לאירוע קטסטרופלי שעומד להתרחש, זאת גם אם הסיכוי שהדבר יקרה הוא קלוש. למשל יחשוב שהוא יחלה במחלה מסוכנת גם עם הסיכוי לכך הוא קלוש. נוכל לעזור לילד להתמודד עם החרדה בעזרת שאלות משמעותיות :
האם יש סיכוי גדול או קטן שהדבר המפחיד יקרה (מה הסיכוי שלאימא תקרה תאונה?)
האם המצב באמת מסוכן או רק מפחיד?
האם יש דרכים שיכולות לעזור לי עם המצב המפחיד יקרה?
*מהותי לא לגרום לילד לחשוב שהמחשבות שלו הן טיפשיות, צריך לבדוק אותן בצורה רצינית, הכי חשוב למצוא מחשבות מרגיעות שיחלישו את המחשבות המפחידות.
5. חשיפה הדרגתית למצבים מעוררים חרדה – על מנת להגדיל את תחושת השליטה של הילד בחייו. למשל הליכה לבית הספר גם כאשר אין פעילות, כמו גם רופא שיניים וכדומה.
* הכתבה נשלחה למערכת בעילום שם, אך בשל חשיבותה בחרנו להעלות אותה לאתר.