על פי מחקרים לכ-15%-20% בערך מהתלמידים הלומדים בחינוך הרגיל, יש לקויות למידה בדרגות חומרה שונות ובעלות אפיונים שונים. המאפיין המשמעותי ביותר של לקות הלמידה הוא אופיה הבלתי נראה, כך שהתחושה היא שמצבו של התלמיד שפיר.
עם התפתחות המחקר בנושא לקויות למידה, מתפתחת גם ההכרה בצורך לסווג את הקבוצות השונות של לקויות הלמידה ולאפיין אותן לצורך התאמה בדרכי הוראה והיבחנות. התאמות אלה יבטיחו לתלמידים עם לקויות למידה סיכויי הצלחה טובים יותר במבחני הבגרות, וזאת לאור המודעות הגוברת לצורך בתעודת בגרות, שהיא תנאי לרכישת השכלה ומקצוע התורם להשתלבות בחברה.
המודעות הגוברת לצורך של התלמידים עם לקויות למידה לרכוש השכלה כתנאי לרכישת מקצוע והשתלבות בחברה, הביאה לעלייה בשיעור ההתאמות בבחינות המוענקות לתלמידים אלה באחרונה. כדי להבטיח את הצלחתם של תלמידים עם לקויות למידה בבחינות הבגרות, הוקצו משאבים, נעשתה היערכות חינוכית ונבדקו הגורמים המסייעים, או המעכבים את הצלחתם של התלמידים הללו בבחינות הבגרות.
על אף ניסיונותיהם של חוקרים רבים לספק היבטים תיאורטיים ולהתחקות אחר הגורמים להתמודדות תקינה או לקויה עם דרישות אקדמיות גבוהות, טרם הצטבר די ידע תיאורטי, או הבנה מספקת של התהליכים הרגשיים שחווים המתבגרים עם לקויות הלמידה. מיעוט המידע בולט במיוחד כאשר מדובר בתקופת מעבר חשובה בחייהם, ובשעה שהם מתמודדים עם למידה אקדמית מורכבת, כדי להשיג את תעודת הבגרות. בולט בהיעדרו קולם של התלמידים, נקודת המבט שלהם ותפיסתם את התהליכים תוך כדי התרחשותם במהלך הלימודים בבית-הספר התיכון.
במטרה לתת לתלמידים במה להשמיע את קולם, נערך מחקר לאורך שלוש שנים, שבחן את התהליכים הרגשיים והקוגניטיביים שמתבגרים עם לקויות למידה חווים בהתמודדותם עם לימודים מורכבים ובחינות הבגרות, תוך הבחנה בין תלמידים עם לקויות למידה מילוליות (verbal learning disabilities) לבין תלמידים עם לקויות למידה שאינן מילוליות (non verbal learning disabilities).
כמשתתפים במחקר נבחרו בדגימה מכוונת עשרים תלמידי כיתות י' עם לקויות למידה מילוליות ושאינן מילוליות, עם ובלי הפרעת קשב. במהלך שלוש שנות המחקר, רואיינו התלמידים ריאיון עומק בשלוש תקופות: לפני התחלת בחינות הבגרות (כיתה י'), בתקופת הבחינות (כיתה י"א) ולאחריהן (כיתה י"ב). הראיונות הוקלטו, שוקלטו ונותחו לפי קטגוריות שעלו מן הממצאים בעזרת תכנת מחשב ((ATLAS. המחקר תיעד את תהליך ההתמודדות לאורך שלוש שנים, תיעוד שאִפשר זיהוי שלבים שונים בתהליך, מרגע הסימנים הראשונים ללקות למידה, דרך שלב האבחון וההלם שלאחריו, שלב האבל וההתכנסות לאחר קבלת הממצאים, עד לשלב ההשלמה וקבלת הלקות כחלק מזהות עצמית, ונכונות להתמודד עמה באופן משלים או נחוש.
מן הממצאים עלו סגנונות התמודדות שונים, שבאו לידי ביטוי בהתנהגות התלמידים ואפיינו את התלמיד עצמו, את השלב בתהליך קבלת הלקות בו הוא נמצא, או את אופן תפיסת המצב של התמודדות עם מבחני הבגרות כאיום או כאתגר. סגנונות ההתמודדות באו לידי ביטוי בקטגוריות הגרעין ואפיינו את תהליכי ההתמודדות שהתלמידים אמצו בשלבים שונים של ההתמודדות: בקבלת הלקות הסגנונות שזוהו: (א) מסתגל: משלים או נחוש. (ב) שאינו מסתגל: נמנע או מתמרד (ראה תרשים 1).
הממצאים הראו כי ההתמודדות העיקרית עם לקות הלמידה מתרחשת בזמן שבין האבחון המשמעותי ועד לסיום בית הספר התיכון, ומכאן החשיבות של טיפול הולם בתלמידים אלה בתקופה זו. הגורמים המשפיעים על התהליך נחלקים לגורמים התלויים בפרט (לדוגמא, מבנה אישיות) ואלו התלויים בסביבה (מערכת משפחתית, סביבה חברתית ומערכת בית-ספרית). מכאן החשיבות של טיפול הולם גם בסביבה המקיפה את התלמיד בתקופה זו של התמודדות, ובמיוחד בסביבה הלימודית, כמו שתיארה "עפרה": "…מהרגע של האבחון זה כל הזמן עניין של תהליך. אצלי לפחות זה תהליך אינסופי… זה היה כל הזמן… כל פעם שאתה מקבל את עצמך כל פעם מחדש… יש דברים שאני אף פעם לא אוכל לקבל, כמו תגובות של סביבה שעדיין לא לגמרי השלימו עם זה שילדים מאובחנים הם ילדים רגילים אבל עם תוספת מסוימת שהם פשוט צריכים עזרה…".
עוד התברר כי שיחת המשוב שלאחר האבחון המשמעותי שנערך לתלמיד בגיל חט"ב או תיכון, הוא נקודת מפנה חשובה. מידע מדויק שנמסר כראוי ומלווה בסיוע רגשי מתאים, יש בו כדי להניע את ההתמודדות בכיוון חיובי עד להשלמה עם הלקות וקבלתה כחלק מהזהות העצמית. תלמיד המשלים עם הלקות, לומד לקבלה כחלק מתפיסתו העצמית, ומתייחס אליה כאל תכונה, שאמנם מקשה על הלמידה, אך יש בכוחו להתמודד אתה. כמו שאמרה עפרה (שם בדוי): "…צריך להיות מאוד קשוב לתלמיד, צריך לדעת – הכל משחק עדין. אם היו אומרים לי תנסי הקראת שאלון אולי הקראה תעזור לך… אם היו אולי מוכיחים לי… תראי פה הקראנו את המבחן וזה עזר זה מה שיצא… צריך להסביר, להראות את התהליך כשמסבירים הדברים נראים יותר, אה, פשוטים וגם אתה מבין, כשאתה מבין אתה מוכן לקבל יותר".
גיוס הכוחות להמשך התמודדות קוגניטיבית לימודית תלוי במקום שהתלמיד מקצה ללקות הלמידה שלו, ולמידה בה הוא פנוי להתמודדות קוגניטיבית, לאחר שהגיע להשלמה ולהתמודדות רגשית מסתגלת, כדבריה של עפרה: "…רק גיוס כוחות של עצמי עזר לי בהתמודדות… כשאני הבנתי והטמעתי בתוכי את כל הדברים האלה שזרקו עלי כביכול, שהבנתי אותם וקיבלתי אותם… אז יותר קל לקום ולהתחיל להתמודד עם המצב. שום הקראת שאלון או תוספת זמן לא עוזרת במבחן כשאתה חנוק בדמעות או לא יודע אם באמת זה מה שיעזור לך…".
כמו כן הצביעו הממצאים על כך שגיל התלמיד בעת האבחון השפיע על אופן קבלת הלקות. אבחון שנעשה בתחילת גיל ההתבגרות, עוזר בבניית זהות הכוללת בתוכה גם את לקות הלמידה. אולם אבחון שנעשה מאוחר, לאחר גיבוש הזהות, מלווה בתהליך קשה יותר וכואב יותר, המצריך פירוק ובנייה מחדש של הזהות המגובשת לצורך הכלת הלקות בתוכה. כדבריה של עפרה: "… וזה עוד דבר שכל כך מכעיס אותי שכל פעם אני נזכרת… איך יכול להיות שתלמידה בבית הספר רק אחרי עשר שנים (בכיתה י' – ש.ג.) מגלים שיש לה דברים כאלה (ליקוי קריאה – ש.ג.). כל כך הרבה כעס יש לי על מערכת החינוך, שלא מכינים את המורים לדבר הזה. איזה מין דבר זה שמורה צריך להתמודד עם מגוון של תלמידים… כמו שהוא צריך להתמודד עם בעיה של תלמיד יתום הוא צריך לדעת איך לגשת לתלמיד עם בעיה מסוימת…".
באשר לשאלה אם קיים הבדל בתהליך קבלת הלקות בין תלמידים עם לקויות למידה שונות, נמצא כי רוב התלמידים עם לקות למידה לא מילולית המאופיינים אף בקשיים רגשיים וחברתיים, אינם מגיעים להשלמה עם הלקות. הם רואים בבחינת הבגרות אפיזודה חולפת ומקווים לפתוח דף חדש כשילמדו לימודים גבוהים ללא שימוש בהתאמות. לעומתם, התלמידים עם לקות למידה לשונית שמאופיינים בליקויי למידה הכוללים לקות קריאה וכתיבה ושפה, מגיעים להשלמה ומוכנים להשתמש בהתאמות ואף ירצו להשתמש בהן במסגרת לימודים אקדמיים. יתכן ותלמידים עם לקויות למידה לא מילוליות עוברים תהליכים שונים, הנובעים כנראה ממקור ראשוני שהוא הבסיס הנוירו-ביולוגי ללקות שלהם, ושאינם מאפשרים להם השלמה עם הלקות. לכן מן הראוי להעמיק במחקר, לעקוב אחר קבוצה של תלמידים ולאפיין קבוצה זו תוך התאמת תכניות ייחודיות להסתגלות רגשית לימודית וחברתית בבית הספר.
ממצאי המחקר הדגישו את אחריותה של מערכת החינוך בקידום ובהצלחה של תלמידים עם לקויות למידה במסגרת החינוך הרגיל. אחריות זו מתבטאת בצורך באיתור מוקדם, באבחון מדויק של סוג הלקות, בהתאמת תכנית אישית, קוגניטיבית חברתית ורגשית ולא רק לימודית.
באשר להשלכות היישומיות של המחקר, שחלקן כבר מיושמות מזה שנתיים בשטח, עלה בבירור הצורך באיתור מוקדם ומדויק כבר בראשית הדרך, של התלמידים בכיתות היסוד. כדי לעשות זאת, יש להעצים את המורים ולהכשירם להיות המאתרים הראשוניים והתומכים בתלמידים עם לקויות למידה (כפי שנעשה במסגרת תכנית ה"הכלה" במסגרת ל"ב ישובים ובמספר בתי ספר יסודיים ברחבי הארץ).
בתוך המערכת, נדרש שיתוף פעולה בין הגורמים המעורבים (המאבחן הדידקטי, הפסיכולוג, היועץ, המורה להוראה מתקנת, המחנך, רכז השכבה ומנהל בית הספר). שיתוף פעולה כזה יהווה מנוף לטיפול הוליסטי של צוות רב-מקצועי, הרואה את התלמיד מכמה היבטים ויעזור בהכנת תוכנית מותאמת, ולכן יש לטפח אותו. שיתוף פעולה כזה אף יסייע לכך ששיחת המשוב בתום האבחון תהיה משמעותית ותלווה בטיפול רגשי הולם, עד לקבלת התלמיד את הלקות כחלק מהזהות העצמית, ויעזור בבחירת סגנון מתמודד, מסתגל, משלים או נחוש.
כמו כן עלה מהראיונות עם התלמידים הצורך העז לשתף אותם בהחלטה על אופיין של ההתאמות בדרכי ההוראה ולא רק בדרכי היבחנות, ועל כך שיש להתאימן ספציפית לסוג הלקות שלהם, שכן לא כל התאמה מתאימה לכל סוג לקות למידה, ויש לבחון זאת לעומק. כמו שאמר חיים: "תוספת זמן, זה לא ממש עזר לי, כי גיליתי שאני יותר איטי מאיטי. ועד שאני מתארגן הזמן עובר ובגלל זה קודם אמרו תנסה תוספת זמן. עברה שנה ונכשלתי ואח"כ אמרו תנסה הכתבת תשובות וגם זה לא עזר כי הייתי מתנתק באמצע כי יש לי ADD, ורק בכיתה י"ב קיבלתי רשות לעשות מבחנים בע"פ ואז הציונים קפצו ל-80-90…".
עוד התברר כי גם המורים וגם התלמידים מתחבטים באופן שבו צריך להיערך מבחן בעל פה או מותאם, ומכאן הצורך לקבוע נורמות אחידות ומובנות ולפשט את הביורוקרטיה כדי להפחית בהוצאות מיותרות. והכי חשוב, מן הראוי לדאוג שכל סל השירותים יינתן במסגרת בית הספר, החל מאיתור והתערבות, דרך אבחון וטיפול וכלה במעקב ואף הדרכה לשימוש יעיל בהתאמות, כדי שיוכלו לנצלן על הצד הטוב והיעיל, וכדי שהזכות לקבל אבחון והתאמות לא תהיה מותנית ביכולתם הכלכלית של ההורים.
חשוב לציין כי המחקר שנערך בשנים 2000-2003, משקף את המבוכה ששררה בשטח עד כניסת חוזר מנכ"ל תשס"ד 4 (ב), שבא לעשות סדר בנושא ע"י הקמת וועדות מחוזיות לטיפול בצרכים של תלמידים עם לקויות למידה, בהנחיית גף לקויות למידה. כיום פועלות ועדות מחוזיות לטיפול בתלמידים עם לקויות למידה, הפועלות להקמת מרכזי אבחון עירוניים, כמו מרכז מאו"ר במנח"י (מִנהלת חינוך ירושלים). כן פועלת הוועדה להטמעת הטיפול בתלמידים עם לקויות למידה בעזרת תכנית כדוגמת תכנית "נבטים" ומדריכות מחוזיות המסייעות בהקמת ועדות פדגוגיות וצוותים רב-מקצועיים בבתי הספר לטיפול בתלמידים עם לקויות למידה. כמו כן נבנו תכניות נוספות בבתי הספר מטעם אגף עי"ס וגף לקויות למידה, כדוגמת תכנית אל"ה לאיתור מוקדם של לקויות למידה, בניית תוכנית התערבות, אבחון והערכה של תלמידים עם לקויות למידה. בשנה"ל תשס"ז יוכפל מספר בתי הספר המשתתפים בתוכניות אלה.
יש לקוות כי תכניות כגון אלה, המערבות הוראה יעילה ודיפרנציאלית של מורים, יחזירו את האחריות למורה בכיתה לטיפול הולם בתלמידים עם לקויות למידה, תוך מתן כלים, כוח והעצמה למורה, להיות המאתר הראשון והמטפל הטוב ביותר לתלמידים אלה במסגרת ההוראה בכיתה הרגילה.
כמו שאמרה עפרה בשיחה המסכמת: "…היתה פה חצי עבודה, אני חושבת שהאבחון כולל גם את כל העזרה אחרי. לאבחן ולתת את התוצאות זה חצי עבודה ואפילו פחות. ההתמודדות עם הקשיים והבעיות והפתרון של הבעיות זה חלק משמעותי מכל הנושא הזה שנקרא אבחון… והמורים הכי צריכים הדרכה…".
המאמר מבוסס על עבודת דוקטורט שנערכה באוניברסיטת בר-אילן בהדרכת פרופ' אריה כהן.
ד"ר שרה גבעון, מאבחנת ומטפלת בלקויות למידה.
ראש לימודי החינוך במכללת ליפשיץ.
ראש צוות חשיבה של רכזי קורסים להכשרת מאבחנים דידקטיים – מכון מופ"ת.
רכזת אקדמית ומרצה בקורס להכשרת מת"לים – מעריכי תפקודי למידה במכללת ירושלים.
מרצה בקורס חינוך מיוחד במכללת יעקב הרצוג בגוש עציון.
מדריכה מחוזית מטעם גף לקויות למידה במנח"י.
מדריכה מחוזית בתכנית אל"ה – באגף עי"ס.
מדריכה ארצית לערכת אבחון א'-ת' ומאבחנת בסניף "ניצן" בירושלים.
טל': 02-5864620
050-6552261