כ-150 אלף ילדים נכנסו השנה לכיתה א' בישראל. האם כולם עשויים מקשה אחת? האם לכולם המוכנות המאימה? הידע שאמור היה להילמד בגן? ברור שלא. זהו מעבר משמעותי ביותר עבור הרבה מאד ילדים שנדרשים להתמודד עם האתגרים החדשים. לקראת השינוי הצפוי, עולה השאלה לגבי המוכנות של הילדים לכיתה א'. הורים רבים שואלים את עצמם, אם המעבר יעבור בקלות, האם הילדים מוכנים לשלב הזה, האם יש צורך בחיזוק כלשהו? ההורים גם מתלבטים למי לפנות, אם וכאשר נראה להם שהילדים צריכים עזרה. שאלות נוספות קשורות לחומר; האם הילדים צריכים לשלוט בכל האותיות לפני כן אם לאו, למי פונים בנושא הזה, האם קורס הכנה לבית הספר הוא הפיתרון, או אולי כדאי להכין אותם בבית?
המעבר לכיתה א' מציב בפני הילדים אתגרים חדשים. הם צריכים להתמודד עם מסגרת פיזית חדשה, מסגרת נוקשה של ישיבה בכיתה, יחסים חברתיים חדשים, לוח עבודות, וכמובן רכישת קריאה, כתיבה וחשבון.
הילדים מוכנים לכיתה א' כאשר מיומנויות הלמידה שלהם בשלות. הילדים צריכים שיהיו להם יכולת התמדה, יכולת התארגנות, קשב, ריכוז ומוטיבציה. צריכות להיות להם יכולות שפה שתואמות לגיל, כמו אוצר מילים רחב והיכרות עם מושגים, יכולת להגדיר הגדרה פשוטה, לתאר חוויות ותמונות, לספר סיפור ועוד. הילדים זקוקים גם ליכולות מוטוריות ותפיסתיות תואמות גיל, כמו קפיצה על רגל אחת, דילוגים, יכולת לשמור על תנוחת ישיבה, אחיזה נכונה של העיפרון, ציור צורות גיאומטריות, מילוי שטחים, גזירה, הדבקה, תפיסה חזותית וקואורדינצית עין-יד ועוד. גם היכולות הקוגניטיביות צריכות להיות תואמות לגיל, כמו הבנה סביבתית, יכולת התמצאות מסוימת, ידע על העולם, חשיבה לוגית, זיכרון חזותי, זיכרון שמיעתי ועוד. הילדים צריכים להיות בשלים בהיבט הרגשי ולהיות בעלי עצמאות רגשית, התמודדות עם חוסר הצלחה, שליטה עצמית ודחיית סיפוקים.
בביה"ס נדרש שימוש בניצני האוריינות השונים: מודעות פונולוגית (היכולת להתייחס לצלילי המילים ללא קשר למשמעות המילה), שמות האותיות והספרות והקשר בין האות לצליל, אותם היה אמור להתחיל לרכוש בגן. בנוסף, בעת רכישת הקריאה והכתיבה, הילד נשען על מיומנויות שפתיות כגון: הבנת הוראות, מושגי גודל ומרחב, הבעת רעיון, חוויה או סיפור.
כדי להתמודד עם הסביבה בביה"ס ועם המטלות הגרפו- מוטוריות (כתיבה, גזירה ועוד) שגדלות משנה לשנה, יש צורך במיומנויות שונות, כגון: קואורדינציה, תיאום עין-יד, שימוש יעיל בכלי כתיבה, תפיסה חזותית והתארגנות יעילה (ציוד אישי, סביבת עבודה, עמידה בזמנים). על כל אלו נוספת היכולת לפתרון בעיות (למשל אם מתבקשים לבצע משימה והם פספסו את ההסבר, האם הם ימצאו פתרון?? לדוגמא לשאול חבר מה צריך לעשות או לפנות למורה). וכן מתווספות מיומנויות חברתיות קבוצתיות כמו: שיתוף פעולה, המתנה לתור, שמירה על שיחה, יוזמה ולקיחת אחריות.
כאשר עולות שאלות באשר למוכנות הילד באחד מהתחומים הללו, הכתובת הראשונה של ההורה צריכה להיות הגננת. אם לדעת הגננת מדובר בפער משמעותי, חשוב לפנות לטיפול בתחום המדובר, לדוגמא לפנות לקלינאית תקשורת במקרים של קשיים ביכולות השפתיות ובזיכרון שמיעתי, או למרפאה בעיסוק במקרים של קשיים גרפו- מוטוריים, קשיים תחושתיים וקשיים בהתארגנות במרחב, או לרופא התפתחותי במקרים בהם הקשיים לא מוגדרים להורה או לגננת או במצבים מורכבים שיש קשיים בכמה תחומים. אם מדובר על פער קטן, ניתן לסגור אותו לפעמים בקורס הכנה לכיתה א'. חשוב שמטרת הקורס הקבוצתי תהיה לחשוף את הילדים למשימות דומות לאלו של בבית הספר, לשפר את התפקוד שלהם בתחומים, שידועים כמנבאים את ההצלחה בכיתה א' וללמד את האותיות והקשר בין האות לצליל. אין שום היגיון שהקורס יקנה את הקריאה עצמה. זה תפקיד בית הספר.
"ישנם בשטח קורסים המועברים ע"י גננות ומורות, אך ההכנה המקצועית ביותר תעשה ע"י שילוב של מרפאה בעיסוק וקלינאית תקשורת", מסבירה שרון פלג, מנהלת המרפאות האוניברסיטאיות באריאל. "ההכנה לכיתה א' טומנת בחובה את העבודה על המיומנויות בהן מתמחים מרפאים בעיסוק וקלינאי תקשורת. מרפאה בעיסוק מומחיותה בהקניית קואורדינציה ותיאום עין-יד, שימוש יעיל בכלי כתיבה, תפיסה חזותית והתארגנות יעילה ועוד, וקלינאית התקשורת מומחית בהקניית מיומנות, הנדרשות לרכישת הקריאה, כמו היכולות השפתיות, ניצני האוריינות והזיכרון השמיעתי. בעלי מקצוע אלה מיומנים גם בהקניית מיומנויות חברתיות וקוגניטיביות מגוונות.