כל ילד שחי בעולם המערבי יכול להיחשב לילד לחוץ. פעם היום של הילד הכיל מסגרת בית ספרית בבוקר ומסגרת ביתית וחברתית אחה"צ ובערב. היום נוסף לחיים המימד הטכנולוגי והווירטואלי, המעמיס נדבך נוסף על סדר היום העמוס ממילא. הילדים של היום מוקפים מעבר לביה"ס ולחברים, גם באמצעים אלקטרוניים רבים – טלפון, מחשב, טלוויזיה, משחקי מחשב. כל אלה דורשים זמן, משפיעים על כמות השינה של הילדים – שהולכת ופוחתת, וכך משפיעים בעקיפין גם על ההתנהגות. התוצאה; ילדים לחוצים ומלחיצים.
אחת הסיבות שילדים מציינים כאשר שואלים אותם מדוע הם לחוצים היא שיעורי הבית. ילדים רבים מתלוננים שכמות שיעורי הבית היא אדירה, והיא גדלה ככל שעולים בגיל. בחטיבת ביניים למשל, נותנים לילדים לקרוא ספר ולדווח עליו, בנוסף לשיעורים, לעשות עבודת שורשים, לבחור מקצוע ללא בחינה ולהגיש תיק עבודות – פורטפוליו, וזאת בנוסף על מבחנים שוטפים, בחנים, תחביבים, חוגים, טיולים, תנועת נוער וסתם יחסים חברתיים.
הלחץ בא לידי ביטוי בהתנהגות קיצונית, חסרת סבלנות ולא אחת אלימה. תופעה נוספת, קיצונית במיוחד, היא דיכאון. הילד מרגיש שאינו יכול לעמוד בקצב והוא מנתק מגע. הוא בוחר בבריחה כפתרון. מחקרים שנעשו על התנהגות דיכאונית של ילדים, מצביעים על כך כי בשנים האחרונות חלה עלייה עקבית במספר התלמידים הדיכאוניים. אחד המחקרים, שהתבצע בביה"ס לרפואה של אוניברסיטת סטנפורד, מציין כי מספרם של הילדים בגילאי 7-17 שדיווחו על התנהגות דיכאונית, כמעט הוכפל בין השנים 1995 ל-2001.
תופעה נוספת היא לחץ בעקבות מבחנים. יש תלמידים שמתקשים להתמודד עם הלחץ שיוצר כל מבחן – אם לפניו ואם בזמן הבחינה. ילדים אלה עלולים לפתח חרדת מבחן. חרדה שכזו יכולה להתאפיין כחרדה מוכללת – בכל פעם שהילד יהיה בסיטואציה של בחינה הוא יגיב בחרדה, או כחרדה שמנווטת לתחום מסוים – חרדה ממתמטיקה למשל. במחקר שערכתי בנושא התפתחות חרדה ממתמטיקה אצל ילדים התברר, כי החרדה מתחילה כבר בכיתה א' והיא הולכת ומתקבעת בכיתות ד'-ה'. חרדה ממתמטיקה דומה מאוד לחרדת מבחן במאפייניה ובהתנהגות של התלמידים החווים אותה (מברך בן-ארצי, הפחתת חרדה ממתמטיקה באמצעות מחשב, אוניברסיטת בר אילן, 1986).
חלק מהתלמידים שמדווחים היום על אי הצלחה במבחנים מוגדרים כלקויי למידה. תופעה מעניינת בישראל היא מספרם הגדל והולך בהתמדה של תלמידים אלו. בתיכון במרכז הארץ דווח לאחרונה כי כ-40% מהתלמידים באותה שכבת גיל אובחנו כלקויי למידה, הביאו אישורים מפסיכולוג או מרופא המשפחה, וקיבלו הקלות. המספר העצום הזה אגב, יורד בהתמדה ככל שמתרחקים מהמרכז. מומחים ללקויי למידה מציינים, כי אין קשר בין הירידה בכמות לירידה במספר התלמידים לקויי הלמידה, אלא שכנראה להורים במרכז יש אמצעים רבים יותר והם יכולים לאבחן את הילדים. הורים אלה גם נמנים על שכבות סוציואקונומיות חזקות, שמוכנות "להילחם" על הזכויות שמקנה משה"ח לילדים לקויי למידה ולהקנות אותן לילדיהם.
אחת הבעיות שגורמת לעלייה בלחץ היא הרצון להתקבל לבי"ס מסויים, למגמה יוקרתית או למקצוע מסוים באוניברסיטה. אלה גורמים לעליית רף החרדה אצל המועמדים. ידוע שכדי להתקבל לבי"ס לרפואה צריך 750 בפסיכומטרי וממוצע של למעלה ממאה בבגרות. אולם לבד מלימודי רפואה, שלהם נדרשים נתונים כמעט לא אנושיים, גם מקצועות אחרים ממיינים, בהתאם לדרישות שלהם. המיון בתחום הלימודי מתחיל בסיום ביה"ס היסודי, עובר לסיום החטיבה ובהמשך לאחר התיכון. למרות שיש היום עשרות מכללות ושבע אוניברסיטאות, רק 70% מהסטודנטים מתקבלים למקצוע שהם רוצים. נתון זה גורם לכך ש-30% "סוחבים" איתם איזה שהוא תסכול באשר למיון שלא צלחו, או למקצוע שהיו יכולים ללמוד.
מאפייני הלחץ
כיצד נראה ילד לחוץ? מי שיש לו כזה יודע. אבל מעבר להרגשה יש גם מאפיינים. בכל הגילאים מוכרת התנהגות עצבנית, שכסיסת ציפורניים למשל מאפיינת אותה. גם כעס תכוף, התפרצויות, תגובות קיצוניות כמו טריקת דלתות, וכחנות מרובה ועצב מתמשך, הם דוגמאות להתנהגות לחוצה. לעיתים משחק בשיער או גרוד אינטנסיבי בראש, מעידים אף הם על לחץ. בגילאים צעירים, ילדים שמתקשים לעזוב את הוריהם מגלים מאוחר יותר התנהגות לחוצה.
תופעות נוספות הן; שינוי בהרגלי אכילה או שינה; אכילה מועטה מדי או רבה מדי, שינה מועטה מדי או שינה רבה מדי, סיוטי שינה, שינה עצבנית, עצבות כרונית, או עצבות שנמשכת יותר משבוע אצל ילדים ששמחים בדרך כלל, עצבנות, דיבורים על התנהגות אובדנית, כאבי בטן וכאבי ראש קבועים, קשיים בנשימה, חוסר רצון ללכת לביה"ס, התנגדות עקבית לכל מה שקורה בביה"ס, כמו אי יציאה לטיולים, חוסר רצון להשתתף בפעילות, בחגיגות או אירועים, קשיים בריכוז, שקרים תכופים וכו'. בגילאים מבוגרים צריך לעקוב ולראות אם הילד מעשן, שותה, או יש חשד שהוא משתמש בסמים.
ומה עושים נגד?
כהורה עליך בראש וראשונה לשים לב לילד. אם אתה מזהה אחד מהסימפטומים שתוארו לעיל, עליך לפנות ולשוחח עם הילד, ובהמשך גם לפנות לגורמים מקצועיים אם יהיה צורך. יש לשים לב שהרבה ילדים אינם מודעים למצבם ובודאי שאינם מזהים התנהגות לחוצה. עליך לדאוג שסביבת הילד תהיה אופטימאלית להתפתחותו. עליך לשים לב לשעות השינה שלו. מחקרים שנעשו באוניברסיטאות בארץ על שעות השינה של ילדים, מתריעים כי הילדים בישראל ישנים פחות מדי. ילדים בגילאי הגן עד סוף היסודי צריכים לישון בין 11 ל-9 שעות ביממה. עליך לבחון כהורה שלילד יש זמן פנוי, וכי אינו מעמיס עליו לוח זמנים רצחני. שים לב להתנהגות שלך כדמות סמכותית בבית; עד כמה אתה דורש מהילד, איזה רף גבוה אתה מעמיד לו – בציונים ובכלל, כמה אתה תחרותי וכמה הוא תחרותי בעקבותיך, עד כמה אתה פרפקציוניסט ועד כמה אתה אובססיבי. כל התכונות הללו יכולות לגרום לילדך לפתח התנהגות לחוצה.
וכדאי לדעת; לא כל התנהגות לחוצה גרועה. יש ילדים שמתפקדים טוב יותר תחת לחץ, יש כאלה שזקוקים למידה מסוימת של לחץ על מנת לתפקד. בכל מקרה ראוי לכל אדם שיכיר את מידת הלחץ שבה הוא מתפקד ברמה אופטימאלית. נכון שזה מגיע עם הבגרות, אבל אם ההורים מסייעים – אפשר להיחשף לכך מוקדם יותר.
אז איך פותרים את הבעיה? כמובן שיש לפנות לגורמים מקצועיים – פסיכולוגים בעיקר – אם מרגישים שיש בעיה. פתרונות אחרים הם פנייה למחנכת, ליועצת, לרופא המשפחה, לעובדת סוציאלית וכו'. בשנים האחרונות ישנה גם נטייה לפנות לרפואה טבעית, למאמנים, לשיאצו ורפלקסולוגיה. גם אלה יכולים להקל על החרדה. באמריקה הגדולה כבר קמה עמותה שמטפלת בילדים לחוצים ונותנת הנחיה להורים ולבתי"ס כיצד לטפל בהם. בארץ עוד לא הגענו לכך. עוד אמצעים מקלים הם החומרים הכימיים והטבעיים שקיימים בשוק. ילדים צעירים, למעט כאלה שאובחנו, אינם משתמשים בהם, אבל ידוע שסטודנטים מתמודדים עם לחצים וחרדות בעזרת ריטלין, רסקיו ורגיעונים למיניהם. בגילאי התיכון, לעומת זאת, יש כאלה שעדיין מסתפקים בשוקולד.