האם אין כאן סתירה פנימית? האם אפשר בכלל לחנך להבעת דעה פוליטית, תוך הסתרת העמדה האישית? מורים רבים יעמדו, מן הסתם, בדילמה הזו, כשירצו להתכונן עם תלמידיהם לשני ימים מיוחדים החלים השנה בחודש נובמבר. הראשון הוא יום הזיכרון ליצחק רבין החל בי"ב בחשוון, 9 בנובמבר. והשני הוא יום הסובלנות הבינלאומי, החל ב-16 בנובמבר, ומטרתו לעורר את דעת הקהל העולמי נגד מקרים של אי סובלנות כלפי מיעוטים, נגד שלילה של זכויות אזרח, נגד גזענות ועוד.
מרכז המחקר והמידע של הכנסת כתב בשנה שעברה מחקר לוועדת החינוך של הכנסת, שעסק בגבולות חופש הביטוי הפוליטי של עובדי הוראה. במחקר מנומקת העמדה השוללת את זכות הבעת הדעה הפוליטית של עובדי הוראה, בטענה שהמחנך לא מגיע לתפקידו כמנהיג טבעי בחברה, אלא ממונה לתפקיד על ידי הממסד. לפיכך, המנדט של המורה הוא לחנך, אבל לא להשתמש בתפקידו להשלטת דעותיו. נוסף על כך, נטען כי השמעת עמדה פוליטית על ידי המחנך פוגעת בחשיפתו של התלמיד למגוון של דעות, שכן התלמידים הם "קהל שבוי", שאינו מסוגל "להצביע ברגליו" ולפרוש, כאשר הוא שומע עמדה שאינה מתיישבת עם השקפת עולמו.
ומה חושבים על כך המורים עצמם? מחקר שעסק בלימודי אזרחות בישראל, חשף שמורים תומכים תמיכה מסויגת בהבעת דעות פוליטיות בכיתה. מנגד, המורים תמכו מאוד בחשיפת התלמידים לכל קשת הדעות הפוליטיות בחברה הישראלית, באמצעות הזמנת נציגי המפלגות השונות לבתי הספר.
אבל עמדה זהירה זו אינה נחלתם של כלל המורים. לא פעם מתפרסמים בתקשורת מקרים שבהם מורים ומנהלים מביעים בגלוי את דעותיהם הפוליטיות בפני תלמידיהם. ידיעות כאלה מעוררות לא אחת תגובות נזעמות מכל גוני הקשת הפוליטית. בשנה שעברה תבעו פעילי ליכוד לפטר את מנהל בית הספר עירוני א' בתל אביב, שקרא לתלמידיו להילחם בכיבוש. במקרה זה התייצב לצדו של המנהל ראש העירייה.
מתברר אם כן שלא רק דעות פוליטיות עלולות לעורר מחלוקת עמוקה, אלא גם השאלה מהי מידת החירות שיכולים להפגין המורים כשהם דנים עם תלמידיהם בנושאים אלה.