לפי סיפור זה נסיכות אמיתיות מתלוננות אפילו על הדבר הכי קטן, גם אם זו רק עדשה אחת זעירה מתחת לעשרים מזרונים רכים. אכן אישה טובה מצאה האם לבנה, מכל הכישרונות האפשריים שאם מקווה שיהיו לכלתה, האם הזו חיפשה באופן מיוחד את הכישרון להתלונן.
אמא יקרה, האם זו בת הזוג שאת מאחלת לבנך? אם על עדשה אחת היא מתלוננת, לבטח היא תמצא דברים נוספים רבים שאינם מושלמים ותתלונן גם עליהם. האם פרפקציוניזם וכאבי גב שבאים בקלות הם המעלות הגדולות של נסיכות אמיתיות, ואם בגיל כזה כואב לה כל הגוף בבוקר, מה יהיה בעוד שלושים שנה? אבל אולי יש כאן משהו אחר? אולי באופן תת מודע את מחפשת לבנך מישהי הדומה לך באישיות.
מבחינה פסיכולוגית כל אחד חושב שהוא הדגם ה"נכון". ככה אנחנו בנויים, או ליתר דיוק, כך בנוי האגו שלנו. כל אחד מאיתנו מצדיק את עצמו ואת דרך התנהלותו, וכולם חושבים שהם צודקים. האימא בסיפור היא ככל הנראה טיפוס רגיש ובקורתי, ובאופן טבעי היא תעריך נסיכה רגישה ומעט ביקורתית, שהלא מה אימא רוצה אם לא כלה שהיא בדיוק כמוה?
אנשים מתלוננים, לא רק שהם בטוחים שזה בסדר להתלונן, הם גם חושבים שזו תכונה נשגבת או לפחות מלכותית. לדעתם, אנו גם אמורים להודות להם על הערותיהם המחוננות. אבל כל מי שגדל עם הורה מתלונן או שחי עם בן זוג מתלונן יודע וחש שאופי תלונתי לא מביא את האביב אלא רק עננים שחורים. כולם יודעים זאת מלבד המתלוננים עצמם המשוכנעים שההקפדה שלהם מעידה על רגישות מיוחדת לדברים הקטנים.
מתלוננים שימו לב, העדשה בסיפור זה היא דוגמא לדבר פעוט הגורם לחוסר הרמוניה. הרבה דברים בחיים הם כאלה וצריך להיזהר לא לטפח את התלונתיות לתחביב. נסיכה אמיתית היא אחת שפותרת מצבים במקום להתלונן עליהם. נסיך אמיתי הוא זה שרגישותו הופכת להיות תשומת לב ומיתרגמת לעשייה פשוטה, כזו המתוארת בספר הטאו:
"טאו של החכם,
לעשות
במקום להתלונן".
ובעצה זו אגב גם מסתיים ספר הטאו.
סוף אלטרנטיבי:
בבוקר הנסיכה המנומנמת מתמתחת באושר, האימא, מעט מאוכזבת, מתפלאת שלא כואב לה הגוף ושואלת איך הייתה המיטה בלילה?
ישנתי נפלא, עונה הנסיכה. "בהתחלה משהו הציק לי אבל גיליתי שזו רק עדשה קטנה והוצאתי אותה."
האם המופתעת חיבקה אותה ואמרה:
"את כל כך צודקת. אני רואה שיש לי מה ללמוד ממך, כלתי הצעירה."