ישנה נטייה לחשוב שחילוקי דיעות בין הורים הוא דבר "לא טוב", משהו "המבלבל את הילד". אולם חילוקי הדיעות עצמם אינם מבלבלים את הילד, אלא הדרך בה מתנהלים חילוקי הדיעות, היא המבלבלת. הילד יודע ומבין שיש כאלו שאוהבים "גלידת שוקולד" וכאלה שאוהבים "גלידת וניל", אך הוא באמת לא מבין מה ההמולה והבלאגן, מהן המריבות והצעקות סביב זה. אנשים שונים חושבים אחרת, מרגישים אחרת, רוצים אחרת, יש להם סדרי עדיפויות שונים ו"שגעונות" אחרים וזה בסדר גמור. מה שחשוב הוא הקבלה, ההבנה, נתינת החופש להיות, האהבה והכבוד השוררים בבית, ולא זה שכולם מרגישים, חושבים ומעדיפים את אותו הדבר; שהרי באמת אין בית שכזה.
"אז…", שואלת אותי דבורה; "מה עושים כשהאב "פריק" של נקיון והאם לא. כלומר, כשנופל המוצץ, האב מתעקש לחטא לפני שמכניסים לפה, והאם לא. "אז…", אני עונה: "שהאב יחטא אחרי שהמוצץ נופל, ושהאם לא; ושכל אחד מהם יתן לשני את המרחב החופשי לעשות את שנכון ומתאים לו.." היא ממשיכה: "אבל הוא מאמין שבגלל שהאם לא מחטא את המוצץ הילד יחלה." ואני עונה: "את הרי יודעת שישנם מליוני תינוקות שהוריהם לא חיטו את המוצץ והם בריאים, ולעומתם ישנם מליוני תינוקות שהוריהם חיטו את המוצץ וילדיהם חלו, נכון?" "כן" היא עונה. "כשאנו מתעקשים על דרכינו, יותר מהנושא, חשוב לנו להיות הקובעים והמחליטים, חשוב לנו להרגיש משמעותיים. אולם אם נוכל לצעוד צעד אחד מחוץ לתמונה/לסיטואציה ולראות שהחשוב הוא: השחרור, האהבה, הקבלה וההרמוניה שאנו מרגישים בלבנו, וכלפי האחר; אז פתאום כל הדברים יקבלו פורפורציה, והכל יראה וירגיש אחרת. האמיני לי, הילד יחלה ממריבות הוריו יותר מאשר אם יחטו או לא יחטו לו את המוצץ…וגם ההורים יחלו בדרך…" היא צוחקת.