"אני עסוק, מצטער, חייב לרוץ…" אומרים לא אחת אבות בבתיהם כענין שבשגרה. אם האבות היו יודעים על מידת הנזק שהם מסבים לילדיהם, מילים אלה היו נשמעות פחות ופחות.
במהלך הלידה ובשלבים הראשונים של החיים, האם מהווה עבור התינוק את כל עולמו. הוא זקוק לחוש מקרוב את הריח שלה, את קולה, מגעה וקצב פעימות ליבה. כל אלה מוכרים לו עוד מהשלב העוברי. חוויות הקרבה מעניקות לו בטחון רגשי וקיומי. ככל שהתינוק מתקדם ומתפתח מוטורית וקוגניטיבית, הוא מתחיל להיות מודע לעולם שמעבר לגופו ולאמו. זה השלב בו הוא פוגש את הדמות המשמעותית והחשובה בחייו שאינה האם – דמות האב. פעילויות יום יומיות כגון אכילה, לבוש, דיבור, משחק וטיול עם הדמויות הדומיננטיות, גורמות לתינוק לצאת אל המרחב, ולגלות תחושת שייכות, הזדהות וחיבור. כשם שהוא שייך להורים – ההורים שייכים לו.
לא תמיד הדברים מתפתחים כמתוכנן. יש מצבים בהם נוכחות האב אינה משדרת בטחון, ולכך השלכות רבות על המשך התפתחות הילד.
התקשורת של הילד עם האב מתבססת ומתייצבת כאשר הילד חווה יחד עם אביו חוויות דומות למה שחווה עם האם.
אפשר לציין חוויות של הזדהות, כאשר הילד מקבל תשומת לב ממוקדת לעיתים תכופות, וחש כי אביו מתייחס אליו בהבנה וכבוד אמיתיים. חוויות נוספות הן חוויות רגשיות משותפות, בעלות משמעות, באמצעות משחק, בילוי או טיול משותף. כך האב מקשר את הקיום ההדדי בינו ובין הילד שלו.
הילד זקוק לחוויות של אינטימיות פיזית עם אביו. חיבוק, אחיזה תומכת, המשרה תחושת בטחון ואמון, והחשוב לא פחות הוא הניצוץ בעיניים כאשר האב פוגש במבטו את עיני הילד.
חוויות אלה מתחילות בגיל חודשיים, והן מאוד משמעותיות עד גיל שלוש – גיל בו הילד מתחיל את תקופת המודעות וההכרה שלו ועושה צעדים ראשונים בדרך לעצמאות. קיימת חשיבות רבה להמשכיות ותחזוק החוויות לאורך כל הדרך. מדובר בחוויות חיוניות והכרחיות ברמה הביולוגית, הקשורות להתפתחות הילד והבוגר.
ומה קורה כאשר האב אינו נוכח?
משום שאין לו כל עניין בילד.
משום שהוא נורא עסוק.
משום שהקריירה מאוד תובענית.
משום שהאם מאוד דומיננטית ולאב אין מקום בדינמיקה המשפחתית.
משום שאין אב.
משום שהאב נפטר בטרם עת.
משום שההורים פרודים או גרושים, והאב מוצא עניין בחיים חדשים.
כך או אחרת, כאשר האב אינו נוכח באופן משמעותי בחיי הילד, הוא הופך להיות דמות רקע בלתי משמעותית. יהיו שיאמרו שזו החמצה של האב שלא להיות משמעותי בחיי ילדו. נכון בהחלט. אך לא בשלום האב אנו עוסקים, אלא בשלום ובטחון הילד וחיזוקו לקראת צאתו לחוויות והתנסויות עם החברה.
כשם שילד זקוק לחוויות קירבה ואמון עם אמו כדי לחוש בטוח, ומוגן בעולם אליו הוא הגיע, כך הוא חייב לחוות את אותן חוויות עם אביו כדי לצעוד בבטחה אל העולם שחיצוני לו.
* הכותבת הינה מנהלת מכון כף ידע, המתמחה במיפוי ביומטרי אצל ילדים ובוגרים.