כהורים, פעמים רבות, אנחנו שואלים את ילדינו "למה?" ונעשים מאוד מתוסכלים כאשר הם לא עונים.
המאמר שלפניכם, בא על מנת לתת תשובה ביולוגית- מדעית- התפתחותית לשאלה "למה הם לא עונים לי על ה"למה" ששאלתי"?
השאלה "למה"? היא שאלה מופשטת ופתוחה. כשאדם נשאל את השאלה הוא צריך גם להבין את מהות השאלה (הבנת הנקרא/נשמע) וגם למצוא תשובה או מספר תשובות לענות.
השאלה "למה"? היא גם שאלה לוגית, שפונה למוח השמאלי שלנו (העוסק בחשיבה לוגית, ניתוח, מילים וכו', להבדיל מהמוח הימני שלנו, שהוא אינטאטיבי, חזותי ויצירתי).
השאלה "למה"? דורשת מהאדם הנשאל להיות מסוגל להסיק מסקנות. מחקרים מצאו, שהסקת מסקנות מושפעת עמוקות מתהליכים רגשיים וגופניים: פעילות הניאוקורטקס מעוצבת ישירות על ידי התהליכים הנוירוניים של המערכת הלימבית וגזע המוח. רגשות ומצבים גופניים, משפיעים על החשיבה ההגיונית ועל הסקת מסקנות.
כדי להיות משכנע, נשען הצד הימני של המוח על ההגיון שבמילים.
בתחילת החיים, בשנה-שנתיים הראשונות, מוח ימין, הוא המוח הפעיל אצל תינוקות.
פיאז'ה כינה את התקופה הזאת , התקופה הסנסורית- מוטורית. בתקופה הזו, הידע של הילד על העולם מוגבל למה שהוא יודע באמצעות התודעה הסנסורית (חושית) והפעולות המוטוריות (פיזיות) שלו. החישה לא מכילה בתוכה שפה או מושגים מופשטים. מה שהילד יודע וזוכר קשור במישרין למה שהוא יכול לראות, לשמוע, להרגיש, לטעום ולעשות .
כשהיה בני הגדול, בן שנה וחצי לערך, ככל הילדים, הוא החל להפיל דברים על הרצפה משולחן האוכל שלו.
כהורים, ידענו, כי הילד מתנסה כעת בלמידה של סיבה ותוצאה, אך ברצוננו לשמור על על המטבח נקי, ניסינו להכחיד את ההתנהגות הזו. יום אחד, זיו, בעלי (לאחר שטרח כבר מספר פעמים להרים דברים מהריצפה), שאל את אור- "למה אתה זורק את הדברים על הרצפה???"
זוהי שאלה, שעבורנו, המבוגרים, היא מאוד לגיטימית והגיונית, אבל עבור פעוט בן שנה וחצי, אין לשאלה הזו שום הגיון ושום תוכן מאחוריה. לא רק שהוא לא יודע לענות, הוא גם לא מבין את המשמעות, שעומדת מאחורי השאלה.
בתקופת גיל הגן, מתרחבת יכולת הויסות הרגשי של הילד. ויסות רגשי כולל את היכולות לשלוט בהבעת רגשות ולכוונה. הדבר מעיד על כך שמוח שמאל מתפתח יותר והאפשרות להשתמש באופן עצמאי במלל מקלה על התסכול (דוגמא טובה לכך, ניתן לראות בהתנהגות ילדים, שרוכשים שפה. כל עוד הם לא יודעים לדבר, במצבי תסכול הם נוטים לנשוך. ככל שהיכולת השפתית שלהם עולה- פוחת הצורך שלהם לנשוך במצבי תסכול).
יחד עם זאת, בגיל הזה, כפיס המוח, שהוא רצועות הרקמה שמחברות בין שני חלקי המוח, עדיין אינו בשל. מצב זה גורם לילדים בגיל זה קושי מהותי מולד "לתאר את רגשותיים במילים" (מה שעשוי, פעמים רבות להביא להתקפות היסטריה והצפה רגשית אצל הילדים).
במהלך תקופת הגן, חווים הילדים את כל הרגשות האנושיים הבסיסיים. אך מחוויה זו נעדרת ההבנה ו/או ההגדרה של ההבנה את הרגשות ואת הסיבות שלהם.
ככל שילדים גדלים, פרשנויותהם לדברים משתנות, ועם שינויים אלה, הם מצליחים להבין יותר את העולם.
בבית הספר ניתן דגש רב (וכמעט מוחלט) על מוח שמאל. הצד הלוגי, התבניתי מתפתח ותהליכים מורכבים של תפיסה וחשיבה מתעצמים במוחנו. בנוסף לכך, במהלך תקופת בית הספר, ממשיכים הילדים לחוות את מכלול הרגשות הקיימים, כאשר הפעם, הם גם לומדים להבין את הרגשות האלה ואת סיבותיהם.
התקדמות מרכזית אחת בהבנת רגשות, שחלה בתקופת הילדוטת, היא היכולת לחשוב על היבטים רבים של מצב המעורר רגש (הבנה שהתנסות רגשית תלויה, לא רק במה שקורה לאדם בהווה, אלא גם במה שאותו אדם חשב והרגיש קודם לכן, כולל ציפיותיו).
בגיל ההתבגרות, הילדים נעשים בשלים הרבה יותר ביכולת חשיבתם וביכולת שלהם לפתור בעיות.
שלושה שינויים מובילים להבשלה זו:
ראשית, החשיבה הלוגית מוישמת לאפשרי (מה שעשוי להתקיים) ולא רק לממשי (מה שקיים בפועל).
שנית, ילדים בגיל ההתבגרות, יכולים לחשוב על היחסים בין מושגים שהם פרי חשיבה, כלומר, בין מושגים מופשטים שנבנו מהדברים המוחשיים יותר שאנו תופסים.
שלישית, החשיבה של המתבגרים נעשית עוד יותר לוגית ושיטתית משהייתה בילדות ולמעשה, בגיל זה הם כבר מסוגלים להעלות פתרונות היפותטיים לבעיות (רעיונות על מה שעשוי להיות) ולגבש תוכנית הגיונית ושיטתית להסקה איזה מהפתרונות אפשריים אלו, הוא הנכון.
גם אנחנו, כהורים, כאנשים מבוגרים (טוב, לפחות אני כזו), כאשר אני מוצפת רגשית (כלומר- מוח ימין שלי בפעולה אינטסיבית), אני מתקשה לתת ביטוי מילולי (מוח שמאל) למה שעובר עלי.
במקרים כאלו, גם אני לא תמיד יודעת לענות על השאלה "למה".
ההבדל המשמעותי הוא, שאנו כהורים חווים את התחושה הזו של הקושי לתמלל (כלומר, לתת ביטוי מילולי) את הרגשות שלנו לעיתים רחוקות ואילו הילידם שלנו עשויים לחוות את התחשות האלו על בסיס יום- יומי.
ביביליוגרפיה:
התפתחות הילד- טבעה ומהלכה, האוניברסיטה הפתוחה 1998
הורות מן השורש אל הלבלוב, ד"ר דניאל ג'.סיגל ומרי הארצל, הוצאת אחיסאף בע"מ 2004
* יעל עיני, מפתחת הגישה ל"הורות מודעת". יוצרת הדיסק "להאיר את ההורה שבפנים", בעלת תואר אקדמי בפסיכולוגיה וניהול, הילרית ומתקשרת.
050-6655905