בית ספר ולדורף – עקרונות חינוכיים ולימוד תקופתי
חינוך ולדורף נוסד בתחילת המאה על-ידי המחנך, הפילוסוף והוגה הדעות רודולף שטיינר (1861-1925). בית-הספר הראשון הוקם כבית-ספר לילדי פועלים במפעל "ולדורף-אסטוריה" בעיר שטוטגרט שבגרמניה, בעקבות פנייה אל שטיינר מצד בעל המפעל. הוא ביקשו להקים בית-ספר ברוח רעיונותיו עבור ילדי הפועלים. מאז צמחה תנועת בתי-ספר ולדורף מאד, וכיום קיימים מאות בתי-ספר ברוח חינוך ולדורף ברחבי העולם כולו. בישראל קיימים כיום כ- 150 גני ילדים, 23 בתי ספר ו – 6 הכשרות מורים ברוח חינוך ולדורף.
חינוך ולדורף שם במרכז תפיסתו החינוכית את הפסיכולוגיה ההתפתחותית של רודולף שטיינר. פסיכולוגיה התפתחותית זו- שבקוויה העיקריים דומה מאד לתפיסות ההתפתחותיות המרכזיות בחינוך, של פיזה, אריקסון וקולברג לדוגמא, רואה את הילד קודם כל כישות מתפתחת, ואת הילדות כפרק זמן משמעותי ובעל ערך לשם עצמו. הילדות נתפסת כתקופה של בשילה, של צמיחה פנימית ושל לידה הדרגתית של כשרים, איכויות והבנות.
לאור פסיכולוגיה התפתחותית זו, נתפס הילד כישות בהתהוות וצמיחה אלי הבגרות, ולא כמבוגר קטן. חינוך ולדורף אינו שואל מה יש ללמד בתחום ידע זה או אחר, אלא איך ללמד בהתאם להתפתחותו הספציפית של ילד מסוים וקבוצת בני גילו. כל המערכת החינוכית סביב הילד בחינוך ולדורף מנסה להתכוון לשאלה זו. תוכניות הלימודים, המתודות ודרכי הלימוד, הגישה לילד, האווירה הלימודית, סביבת הלימוד וכל שאר האלמנטים של חיי בית-הספר מכוונים לתת מעין תשובה לשלב ההתפתחותי בו נמצאים הילדים.
באופן מאד כללי ומופשט ניתן לומר שבגן ילדים העובד ברוח חינוך ולדורף מתרכז המאמץ בעיקר בטיפוח צדדיו הגופניים של הילד, וזאת במובן הרחב ביותר: חוויות החושים, התנועה, שיווי המשקל, יכולות החיקוי הגופני וכל מה שקשור לחוויה הגופנית. אלה, זוכים להתייחסות הרצינית, העקבית והממושכת ביותר. כאן שמים את הדגש קודם כל על חינוך של צדדיו הגופניים-פיזיים של הילד. במשחק, בשיר, באומנויות השונות, במשחקי יצירה וחיקוי, בחוויות חושים מגוונות מנסים לחזק ולעודד איכויות אלה. הילדים קודם כל עושים. בחיקוי ומשחק של עבודות האדם נבנה בצורה היפה וההרמונית ביותר מערך גופו ונפשו של הילד הרך.
חינוך אינטלקטואלי מוקדם, ניסיון לפתח בצורה ישירה ומכוונת יכולות רציונאליות בגיל זה רק יפגעו בבסיס הגופני, שבהתפתחות נכונה ואיטית ייתן בבוא הזמן את הקרקע הטובה ביותר ליכולות אלו עצמן.
בשלב בית-הספר היסודי בונה הילד את עולם הרגש והחוויה, את עולמו הפנימי שלו. מרכז ההתפתחות נמצא בבניה , עצוב וטיפוח של עולם פנימי זה. כמובן שאיכויות נוספות מתפתחות במקביל, החשיבה, המודעות העצמית ועוד, אולם אלו מתעצבות מתוך ובקשר, קודם כל, עם ההתפתחות הרגשית-חווייתית של הילד.
דבר זה מוצא את ביטויו בחינוך ולדורף בכך, שאנו מנסים ליצור אווירה לימודית שתטפח, תדגיש ותעודד את התפתחות עולם הרגש והחוויה הפנימית של הילד. הידע כשלעצמו, איסוף האינפורמציה, האימון השכלי והלמידה המופשטת מפנים מקומם בחינוך זה לטובת לימוד מלא חוויות ויצירתי, שקשור לעולמו הפנימי של הילד, ולליווי אינטנסיבי וחם של כל ילד וילד.
האומנות משמשת ככלי הטוב ביותר ללימוד בגיל זה. מטבעה היא פונה לרגש ולחוויה ומעצבת אותם. חינוך ולדורף בבית-הספר היסודי הנו קודם כל חינוך אומנותי . כל מקצוע ומקצוע נלמד באופן האומנותי ביותר, ושיעורי האומנות אינם נלמדים לאחר השיעורים העיוניים אלא כחלק מהם, כך שכל שיעור ושיעור הופך לחוויה אומנותית יוצרת. אומנות שהיא חינוך- וחינוך שהוא אומנות, זו מטרת החינוך בשנים אלו.
עם גיל ההתבגרות מתחיל הילד שלב התפתחותי חדש. התפתחות זו מוצאת את תשובתה בחינוך ולדורף בתהליכי למידה יותר ויותר מופשטים, מלאי עניין ורב תחומיים. הכוונה בחינוך העל יסודי הנה לעניין את התלמידים, להביאם לכך שיצרו קשר של הבנה ועניין בעולם, כך שכוחות היצירה, הבנייה והאידיאליזם יגברו על כוחות הכובד וההרס. זאת מנסים לעשות בלימוד רב תחומי, מקיף ומלא עניין . כמו כן יש מקום בגיל זה לשיתוף התלמידים בתהליכי הלימוד, ליוזמה שלהם וללימוד יותר ויותר עצמי ובוגר.
במקביל לכך יש ניסיון להביא לרמה מקצועית את האומנויות השונות, בהן הם עסקו עד כה בצורה יותר חברתית וקבוצתית. מה שהיה קודם – בחינוך היסודי – בדגש החוויה ועיצוב העולם הפנימי של הילד, הופך עכשיו לתהליכי אומנות מקצועיים וממוקדים. תהליכי אומנות אלו מגיעים לשיא מסוים בפרויקטים משותפים בתחומי האומנות כגון: הצגות משותפות, מחזמר, מיצגים בנושאים שונים ועוד.
תהליכי היצירה של הילדות הרכה וגיל בית הספר היסודי הופכים בתיכון לעבודה מכוונת ומקצועית בסדנאות של תחומי מלאכה רבים ככל האפשר. השאיפה היא שכל נער ונערה יעברו תקופה משמעותית של התנסות במלאכות היד כחלק מהכשרתם לחיים בוגרים. מלאכות אלו כוללות בין השאר: נפחות, נחושת, קליעת סלים מנצרים, קדרות בחימר, עבודה בעץ, תפירה, עבודות עור ועוד.
מתיאור זה ניתן לראות, שהכוונה בחינוך ולדורף הנה ללוות את הילד בהתפתחותו, בגדילתו והבשלתו לקראת חיים בוגרים ומלאים. בכל שלב נעשה ניסיון להביא בפניו את התכנים הנכונים במתודות הנכונות להתפתחותו בזמן. כל שלב בונה ומתבסס על השלב הקודם ויוצא ממנו הלאה. כך מתייחסים לרוב שאלות החינוך (המתודיקה, הקשר מורה-ילד, השאלה החברתית, משמעת, הכנה לחיים ועוד ) על ציר הזמן של התפתחות הילד, ולא באופן קטגורי כתשובה אחת שנכונה לכל ילד בכל גיל.
יסוד נוסף בעל חשיבות רבה בחינוך ולדורף הנו הגישה השלמותית למעשה החינוכי. בכל שלב נעשה ניסיון להתייחס לילד כאל שלמות, כאל ישות רב פנית, מגוונת בעלת איכויות וצדדים רבים ושונים. כך מתייחסים, פונים ומתכוונים לכמה שיותר מצדדים ואיכויות אלו. בכל גיל מקבלת גישה זו כמובן ביטוי שונה, ודגשים שונים, אולם לכל אורך הדרך החינוכית קיימת התמודדות עם השאלה: איך לעורר, לפתח ולתרגל את המגוון הרחב ביותר של האיכויות השונות שבאות לידי ביטוי באדם המתפתח ?
כך זוכה תלמיד בבית-ספר ולדורף למגוון הרחב ביותר האפשרי בתחומי העשייה והמלאכות, בתחומי האמנות ובתחומי הלמידה העיונית. בבית-הספר היסודי לדוגמא, משולבים שיעורי האומנות לגמרי בתחומי הלימוד העיוני וכל ילד מנגן, שר, מצייר, רוקד, רושם ומפסל כדבר מובן מאליו וכחלק מהעשייה החינוכית. גם דגשי הלימוד מושמים על-ידי המורים בצורה דומה, העשייה האומנותית, העבודה בסדנאות המלאכה ויחסי החברה בכיתה אינם פחות חשובים, אלא לעיתים חשובים בהרבה מהתחומים שנהוג בדרך-כלל בבית-הספר להדגיש ולעודד.
זאת גם הסיבה שבחינוך ולדורף אין בשום שלב, גם לא בכיתות החטיבה העליונה של בית-הספר מגמה של התמקצעות. הנער והנערה מקבלים את הרקע הרחב והרב-גוני ביותר שדרוש להם לשם יכולת להבין, לשפוט ולעמוד בעולם כמבוגרים עצמאיים ואוטונומיים. דווקא בעולם של היום, שהנו כה ממוקצע וצר בתחומים רבים, יש חשיבות מכרעת להשכלה והתנסות רב תחומית ורחבה ככל האפשר.
בכדי לעודד גישה שלמותית, משמעותית וחווייתית ולכל תהליך לימודי מקובל בבתי ספר ולדורף לעצב סדר יום ושבוע באופן של לימוד בתקופות. נושאי הלימוד העיוניים העיקרים נלמדים בתקופות לימוד אינטנסיביות שמתחלפות בריתמוס מסוים. הלימוד בתקופה מתרחש בעיקר בתחילת היום בין השעות 8:00 – 10:00, במסגרת שיעור ארוך ורב- תחומי במקצוע מסוים. מקצוע זה נלמד כל יום בשעות הללו, במשך פרק זמן של שבועיים עד ארבעה שבועות. יום הלימודים אם כן מעוצב כך, שבתחילת היום עוברים התלמידים התנסות חינוכית, עמוקה ורב תחומית במקצוע לימוד מסוים, וזאת כל יום במשך כמה שבועות. לאחר תקופה כזו מתחלף תחום הלימוד לעוד פרק זמן דומה וכיו"ב.
סדר היום בבית-הספר מעוצב אם-כן בצורה הבאה:
8:00-10:00 שיעור ראשי- שיעור שמוקדש לתחום מסוים מידי יום במשך כמה שבועות. במסגרת זו נלמדים רוב תחומי הלימוד העיוניים כגון: לשון, חשבון טבע וכיו"ב.
10:30-13:30 שיעורי תרגול, אומנות, מלאכות, שפות, חינוך גופני ותנועה – במסגרת זמן זה באים השיעורים שדורשים יותר תרגול שבועי וחזרה במשך כל שנת הלימודים.
13:30-15:30 עבודה בסדנאות, בחקלאות ופרויקטים שונים.
בבית-הספר התיכון, כיתות ט' עד י"ב, קיימות לעיתים קרובות שתיים ולפעמים אף שלוש תקופות במקביל. כך שלעיתים כל העבודה החינוכית במשך כל יום הלימודים נעשית בתקופות לימוד מרוכזות סביב כמה נושאים עיקריים. כמובן שבמקרה זה נלמדים גם תחומי האומנות והעבודה בסדנאות במסגרת זו של לימוד תקופתי. לדוגמא יכול תלמיד בכיתה י' ללמוד בעת ובעונה אחת תקופת היסטוריה, תקופת ציור ותקופת אנגלית, כאשר כל תקופה נמשכת שבועיים עד ארבעה שבועות לפי התכנון השנתי.
אופן זה של עבודה בתקופות מונע את הפיצול הרב שקיים בדרך-כלל במערכת השעות של מערכת הלימוד המקובלת. תלמיד במערכת זו נאלץ לעבור במשך יום לימודים לעיתים עד כשמונה תחומי לימוד שונים. תשומת הלב, הריכוז ויכולת ההעמקה מתפזרים כך על פני תחומים רבים והדבר מונע מראש עבודה עמוקה ואיכותית.
הלימוד של תחום אחד במשך תקופה של כמה שבועות, וההתרכזות היום-יומית בפרק זמן ארוך יחסית של כמעט שעתיים באותו התחום, מאפשרים איכות גבוהה בהרבה של עבודה. אופן זה של עבודה מאפשר להעמיק בתחום לימודי מסוים, להתרכז שוב ושוב באיכויותיו השונות, להגיע אליו מזוויות וכיוונים שונים וכך להפוך כל תחום ותחום לחוויה לימודית בעלת משמעות ועומק. כמו כן ניתן בדרך זו של הוראה ליצור לימוד רב-תחומי (אינטגרטיבי) בכל מקצוע ותחום לימודי.
כך לדוגמא ניתן ללמד נושא כמו היסטוריה קדומה –יוון או רומא- בעת ובעונה אחת דרך מאורעות ההיסטוריה, האומנויות השונות באותה תרבות (דרמה, שירה, דקלום, ציור ופיסול ועוד), לבוש באותה תקופה, ארכיטקטורה, מאכלי הזמן, שפת התרבות, סיפורים ומיתוסים של אותו עם וכו'. בצורה זו מתקבלת לראשונה תמונה עשירה, רחבה ובעלת משמעות מקורות הזמן.
ניתן לראות מהנ"ל, שבשיעורי התקופה אין עוסקים רק בהקניית חומר לימודי. העברת חומר כאינפורמציה אינה חלק ממטרות בית-ספר ולדורף. שיעור כזה, שהינו ארוך (בדרך-כלל כשעה וחצי עד שעתיים) מכיל בתוכו חלקים שונים ומגוונים שמנסים לפנות לכמה שיותר מישורים ואיכויות מישותו של הילד. השיעור התקופתי נפתח לרוב בשירה, דקלום, לעיתים נגינה או כל פעילות אומנותית אחרת בהתאם למצבה של הכיתה ונטייתה. בשנים הראשונות (כיתות א' – ה') יש בדרך כלל מקום לפעילות גופנית כל-שהיא: משחקים שונים, ריצה וקפיצה, תרגילי קצב וקואורדינציה, הצגות קטנות וכו'. אחר כך תבוא מעין חזרה על מה שנלמד ביום הקודם, בדרך של שיחות והעמקה בדיון, כתיבה יוצרת, המחזה וכו'. אז ייתן המורה את החומר החדש, ולאחריו יעבדו תלמידי הכיתה במחברת תקופה בכתיבה, רישום או ציור לפי הנושא ודרך הלימוד.
גם בדרכי ההוראה קיים גיוון רב במסגרת השיעור התקופתי. יש בו בדרך-כלל מעין שילוב בין עבודה קבוצתית של הכיתה כולה כמסגרת חברתית, עבודה בקבוצות קטנות לצורך משימות שונות, ולמידה עצמית ואישית. כך קיים בו מעין איזון בין הוראה פרונטלית של מורה מול קבוצת תלמידים לבין הוראה בקבוצות קטנות ולמידה עצמית.