ילדים מצליחים ובתי"ס נבחרים בדרך כלל חולקים סוד משותף; הורים תומכים! זה אומר הזמן שההורים מקדישים כדי להיות שותפים לעשייה הבית ספרית, וזה הזמן שביה"ס מקדיש להורים כדי שיסייעו לדרבן את הילדים להיות תלמידים טובים יותר.
במדינת ישראל לצערנו, אפשר לסכם את זמן ביה"ס של ההורים בממוצע של חמש שעות בשנה; שעתיים בערב הורים בתחילת השנה, חצי שעה בממוצע בכל ערב הורים, ואולי עוד שעתיים באירוע חברתי כלשהוא – מסיבת סיום למשל. יש הורים שגם את זה אינם עושים. יש הורים שעושים הרבה יותר וגם אותם לא נקפח. אבל הממוצע קובע, והוא עלוב למדי.
בבתיה"ס המצליחים גם התלמידים וגם בתיה"ס סומכים על הסיוע של ההורים. התלמידים זקוקים לתמיכה ההורית כדי שיסייעו להם להגיע למירב ההישגים. התלמידים זקוקים מההורים לסיוע בשיעורי בית, בהכנת עבודות, בהסברים לגבי נושאים שהם מתקשים בהם. בתיה"ס יכולים להיעזר בהורים באותם נושאים ממש; בהסברים בתחומים ייחודיים – למשל הורה שהוא מומחה לכימיה יכול לסייע בהרצאה לתלמידי הכיתות שמתחילות ללמוד כימיה. הורים יכולים לסייע בשיעורי עזר בביה"ס בהתנדבות, הורים יכולים ללוות אירועים חברתיים ולתרום מהסיוע שלהם למורי ביה"ס. בתקופה הזו של הידוק החגורה, יכולים ההורים גם לתרום לביה"ס בתחומים או בשירותים שביה"ס נוהג לקנות. למשל, אם יש הורה שיש לו תיאטרון בובות, או שהוא חבר בחוג דרמטי, ניתן להעלות הצגה בביה"ס ללא עלות. אם יש הורה בעל נגריה, אפשר לגייס אותו לסייע לקישוט ביה"ס וכו'.
מחקרים שנערכו לאחרונה על הישגים לימודיים ומעורבות הורים, הוכיחו כי תלמידים שההורים שלהם היו מעורבים יותר, הגיעו להישגים גבוהים יותר בלימודים. איכפתיות היא כנראה שם המשחק.
אז כיצד תהפוך מהורה שגרתי להורה תומך במיוחד?
הצבא צועד על קיבתו – ארוחת הבוקר היא החשובה ביותר, כך לפחות אומרים מומחי תזונה למיניהם. ילד שהולך רעב לביה"ס, מחכה בכיליון עיניים להפסקה כדי שיוכל לאכול את הסנדוויץ' ולא מתרכז בחומר הנלמד בשעתיים הראשונות. אז כהורה עליך לדאוג שהילד שלך יילך כראוי לביה"ס, וזה אומר שתדאג שיאכל משהו לפני שהוא יוצא מהבית. אתה לא קם איתו? אינך שם כשהוא יוצא? תכין את הסנדוויץ בערב ושים במקרר. הוא כבר יידע שזה שם.
תקדיש זמן לשיעורים – לא שלך. שלו! תוודא שיש לו סביבת לימודים תומכת בבית; שולחן רחב, מנורת קריאה, מחשב, כוננית, מגירה וכו' – כל מה שהוא צריך כדי להתרכז בלימודים. תהפוך את השהייה שלך בבית איתו לתומכת למידה – תדאג להקריא לו כשהוא צעיר, לקרוא איתו כשהוא מתחיל את ביה"ס, ולפתור איתו בעיות במתמטיקה שהוא מתקשה בהן בשלבים מאוחרים יותר. אינך שולט בחומר? לא נורא – דאג לחומרי עזר, לסטודנט שיסייע, לשיעורים פרטיים וכו'.
מעקב זה שם המשחק – אל תחכה לקבל מכתב מהמורה על כישלון במבחן או הזמנה לשיחה. תעקוב מיוזמתך אחר מה שקורה בביה"ס. אל תהסס ליצור מיוזמתך קשר עם המורה או ביה"ס. בדרך כלל זה לא קורה, והורה שפונה מיוזמתו למורה נשאר חרוט בזכרונה זמן רב ומתקבע בו כהורה תומך במיוחד. תיתן למורה הרגשה שאת התומך בה ויחד איתה אתה רוצה להוציא את הילד מהבוץ. בדרך כלל הורים שילדיהם נכשלים, נוטים להאשים את כולם בכישלון הילד, כולל את ביה"ס, ובפרט את המורים שבו. הורה שמשתף פעולה עם ביה"ס, הוא הורה שמוקירים לו תודה על כך. מוזר, אבל זה מה שקורה בפועל.
אם הילד מצהיר שהמורה שונאת אותו, או מתעלמת ממנו, או שיש לו ציונים נמוכים במיוחד במקצועות שהיא מלמדת – זה אומר שלילד יש בעיה עם המורה. זה עדיין לא אומר שלמורה יש בעיה עם הילד. בוודאות זה מעיד על כך שאתה צריך להיות פתוח לקבל מידע משני הצדדים ורק אחר כך לגבש את עמדתך – פתיחות זה שם המשחק. גם אם יש לך הרגשה שהמורה טועה, אל תתקוף אותו. מורה שתוקפים אותו תוקף בחזרה – וזה לא לטובת הילד שלך. נסה לברר בעדינות מה קרה עם הילד, היכן הוא נכשל, אם הוא הפריע אז מה היו העובדות לאשורן וכו'. נסה להציע פתרונות אטרקטיביים לשני הצדדים. לדוגמה, אם הילד נכשל במבחן, או שלהערכתו קיבל ציון נמוך ממה שמגיע לו, בקש ממנו לאסוף עובדות מעבר לאמירות. עם העובדות אתה יכול להתייצב מול המורה ולהציע פשרה – למשל, עבודה נוספת כדי להעלות את הציון, או מבחן חוזר.
ביקור בביה"ס בשעות הלימודים, בשעות אחרי הלימודים, באירועים, באסיפות הורים, בימים מיוחדים – הופכים אותך להורה מעורב. ידוע כי רק הורים מעטים מעורבים באמת במה שקורה לילד שלהם בביה"ס. חלקם אף "מניפים את נס המרד" ומצהירים שביה"ס ידאג לילד שלהם בשעות שהוא שם, כי הרי הם צריכים לדאוג לו בשעות שלאחר הלימודים". הורים שמראים מעורבות מצטיירים בעיני המורים ככאלה שאיכפת להם מילדיהם. ואם להורים איכפת מהילדים בוודאי גם לילדים איכפת מביה"ס – זו התחושה שהמורה מקבל. כמורה לשעבר שמעתי פעם תלמיד שמספר לחברו כי מורה מסוימת מפלה אותו לטובה כי אבא שלו עוזר לה לקשט את הכיתה. אולי זו היתה תחושה של אותו תלמיד, אולי סתם קנאה. מה שבטוח שיש בה מן האמת.
בגילאים הצעירים הורים נוהגים לא אחת להגיע לביה"ס כדי לראות כיצד הילד שלהם מתנהג בסביבת החברים והלימודים. בגילאים גבוהים יותר התנהגות שכזו אינה מתקבלת בברכה. עם זאת, כאשר הורה מתנדב לסייע לביה"ס, ברור שמועבר לילדים המסר שלהורה איכפת מביה"ס.