ילד טוב הוא ילד שיש לו גבולות. ילד רע הוא ילד חסר גבולות. את הגבולות אנו מציבים בתוכנו ומתעלים את התגובות שלנו בהתאם להם. חלק גדול מהילדים כיום סובל מבעיית גבולות – בעיקר כי חלק גדול מההורים לא הציב להם אותם. אז כיצד להציב גבולות? כמה טיפים לפניכם;
* להתחיל משינוי אחד – לפני שאתה מתחיל בשינוי גישה תשאל את עצמך מה הנושאים החשובים לך ביותר. השתדל להתחיל מנושא אחד. אחר כך תעבור לנושאים נוספים – אף הם החשובים והמשמעותיים ביותר. כל שינוי צריך להתבצע בהדרגה. מספר רב של שינויים עלול לגרום להתנגדות.
* הצבת גבולות ברורים ועקביים – את הגבולות הנדרשים יש לשרטט בצורה ברורה. לדוגמה; אסור לשכב לישון מבלי לצחצח שיניים. הקפדה על העיקרון תהפוך בהמשך להרגל.
* ההוראות צריכות להיות ברורות ולהיאמר בסמכותיות. אל תאמר לילד "עדיף שתחזור עד לארוחת הערב", אלא "תהיה בשעה שבע בבית".
* יש להגיב בעקביות ובשיטתיות אך ללא צעקות או עלבונות. כאשר הילד עובר את הגבול התגובה צריכה להיות עקבית, שיטתית, סמכותית וברורה. אין לחזור על הדברים פעם נוספת. אם תגיב כראוי – אמירה אחת מספיקה.
* יש להפגין נחישות. כאשר אתה נחוש בעמדתך, כבר לאחר מספר פעמים הילד מבין את כוונתך. למרות הקושי הרגשי בעימות עם ילד, לטווח הארוך הנחישות תמנע ויכוחים מיותרים.
* להסביר כדי להיות מובנים – חשוב ללוות את הגבול בהסבר הגיוני קצר. ההסבר צריך להיות ברור ומוצג באופן רגוע ומכבד.
* לאפשר מרחב בחירה – כאשר ניתן, יש לאפשר בחירה. המסר – אני כהורה מכבד את הצרכים שלך ואת הדילמות.
* עידוד באמצעות חיזוקים חיוביים – יש לשקף לילד את המעשים החיוביים שלו ולהימנע מהערות על מעשים שליליים. השיקוף יכול להיות גם על מעשים קטנים הנראים חסרי משמעות. העצמת הילד הכרחית להתפתחות הרגשית שלו.
* להוות דוגמה אישית – תנאי הכרחי הוא שגם ההורה יקיים את הגבולות שהוא מציב לילד. לא ראוי לדרוש מהילד לא לצעוק כאשר ההורה בעצמו צועק.
* לכבד את הצרכים של הילד ולבחון בקשות שלו בכובד ראש. יש לבחון כל בקשה של הילד ולא לשלול אותה מיידית.
* כל תגובה צריכה להיות שקולה – בכלל, כל תגובה ראוי שתהיה שקולה ולא אימפולסיבית. התנהגות שקולה שלך תשמש מודל להתנהגות שקולה של הילד.
* אזהרה לפני ענישה – לפני קבלת העונש, כדי שהילד יוכל להימנע ממנו, יש להזהיר אותו.
* תגובה הגיונית – שים לב לעוצמת התגובות שלך. על מעידה קלה צריכה להיות תגובה שונה מאשר על מעידה חמורה. תגובת כעס של ההורה נתפסת על ידי הילד כסוג של דחייה. הייה מודע לכך.