יש תלמידים שתמיד מכינים את שיעורי הבית. יש כאלה שמכינים רוב הזמן. יש כאלה שמכינים לפעמים ויש כאלה שנמנעים תמיד. האם מה שגורם לכולם שלא להכין את שיעורי הבית הן אותן סיבות? לכאורה, יהיה מי שיגיד שמה שמבדיל בין התלמידים זה רמת העצלות. יהיו כאלה שיגידו שיש תלמידים שיש להם בעיות – קשב וריכוז למשל. יהיו כאלה שיגדילו ויגידו שיש הרבה מאוד בעיות שיכולות למנוע מתלמידים להכין שיעורים כמו דיסגרפיה (בעיות בכתיבה), דיסקלקוליה (קשיים בחשבון), הפרעות בתקשורת, בעיות גופניות כמו שמיעה, ראיה וכדומה.
כמובן שכולם צודקים. אבל כמו שבוודאי כבר הבחנתם, הפעם נעסוק לא בתלמידים שמתקשים ויש להם סיבות מוכרות, אלא בתלמידים שנחשבים לרגילים – כמו רובנו.
הסיפור של עינת
את הסיפור של עינת א', תלמידת כיתה ז' בבי"ס בצפון הארץ, היכרנו לאחר שאמה פנתה אלינו; "עינת, כמו הרוב, היא תלמידה רגילה, שנאבקת בשיעורי הבית", כתבה אלינו האם במייל. "לפעמים יש לה בעיות חשק, לפעמים עייפות, לפעמים בעיות ארגון זמן, לפעמים עניינים שחשובים יותר בעיניה וכדומה. הבעיה היא שתמיד צריך לעזור לה בשיעורים, ולא תמיד אני זמינה. גם כשאני פנויה לא אחת יש "קרבות" בבית. הטונים עולים, המתח באוויר מתגבר ופתרונות אין. לפעמים היא סוגרת את המחברת והולכת, לפעמים היא פורצת בבכי, לפעמים היא מקללת את כל העולם בכלל ואת המורה שנתנה את השיעורים בפרט. לצערי הרב, המאבק הזה הופך למשהו יומיומי ואת חיינו לסיוט. כשעבדתי עד מאוחר, היא הייתה מחכה לי עם השיעורים. כשהגעתי הביתה מוקדם, תמיד היו תירוצים למה לדחות אותם לאחר כך; שיחות עם חברות, חוגים, טלוויזיה, מחשב וכו'. ניסיתי למנוע ממנה לראות טלוויזיה או לקשקש שעות בטלפון – ללא הועיל. תמיד השיעורים נדחו לערב, כשכולנו כבר מרוטי עצבים. השנה הבעיה החמירה במיוחד, כשעינת הגיעה לחטיבת הביניים. להכנת השיעורים התווספה בעיה נוספת; התמודדות עם חומר קשה יותר. התוצאה – תסכולים הולכים וגדלים, בעיקר בשל חוסר הבנה של החומר.
מה לעשות? האם בבתים אחרים התמונה דומה?", שואלת האם.
האבחון; תבנית קבועה
נטע אהרון היא מורה מומחית ללקויות למידה, שעסקה שנים רבות בהוראה בכיתות מיוחדות בבתי"ס רגילים. אהרון מעידה על עצמה שהיא נחשבת ל"אלופה" בגישות יצירתיות להכנת שיעורים. היא שמחה לחלוק עמנו כמה מהטיפים שלה בנושא;
"ראשית יש לבדוק איזה שיעורים הילד עושה בקלות ואיזה בקושי. מתמטיקה למשל יכולה להיות קשה לו יותר מספרות. הילד צריך להתחיל במה שקל לו. אחר כך הוא צריך לבחון גם במקצוע הספציפי מתי קשה לו יותר ומתי פחות ולהתחיל עם החומר הקל. תלמיד שמתחיל עם מה שקל לו מקבל תחושת חיזוק מעצם ההצלחה וקל לו יותר נפשית להגיע לשיעורים הקשים".
"בעיה חשובה אחרת היא ההורים עצמם", היא אומרת; "כאשר ילד מרגיש שההורה זמין עבורו תמיד, הוא יעשה מה שבא לו. גם הורה שאינו עובד ונמצא יחסית הרבה בבית, צריך לקבוע עם הילד שעה להכנת שיעורים. רצוי שהשעה תהיה קבועה ביום – כך היא תרגיל גם את החברים שלא להתקשר בשעה הזו".
"את השעה הקבועה רצוי לקבוע בהתייעצות עם הילד ולא לחשוב רק על צרכיך כהורה. יש ילדים שחייבים פסק זמן כשהם מגיעים מביה"ס, בדיוק כמו שההורים צריכים פסק זמן כשהם מגיעים מהעבודה. יש כמובן אילוצים כמו חוגים, מטלות חובה וכו'. בכולם צריך להתחשב. מה שודאי הוא שאסור לדחות את השיעורים לערב וזה צריך להיות מקובל על כולם".
"גם את זמן השיעורים צריך לתכנן", אהרון מדגישה. "יש ילדים שמתיישבים, מסיימים את המשימות ורצים הלאה. יש ילדים שיכולים לסיים רק משימה אחת ועליהם לעשות פסק זמן. אפשר לשבת עם ההורה ולתכנן את הזמן. למשל, אחרי חצי שעת עבודה – הפסקה של רבע שעה.
לימוד דפוסי התגובה של הילד חשובים במיוחד כדי שהשיעורים יתבצעו ביעילות אופטימאלית. לשבת ולבהות בצג המחשב, או בדף חוברת העבודה לא מועיל לכלום".
אריאנה אלדור, מורה למתמטיקה, מציינת בהקשר זה, שלא אחת נתקלה בתלמידים שעבדו בצורה לא שיטתית ובכל זאת הצליחו בעבודתם. "הם היו פותרים תרגיל, עושים משהו אחר, וחוזרים לתרגיל אחר, מסובך מקודמו מאוחר יותר. גם זו שיטה, וראוי לזהות אותה", היא מציינת.
להילחם במסיחים
נטע אהרון מציעה לבחון את מה שהיא מכנה הסחות דעת, או מסיחים בז'רגון המקצועי. "קשה מאוד להושיב ילד להכין שיעורים כשברקע יש טלוויזיה עובדת", היא מציינת. אבל, לדעתה, יש ילדים שיכולים ללמוד עם רעשי רקע שונים, מוסיקה למשל. "אם הילד אוהב להכין שיעורים עם מוסיקה, אל תמנעו זאת ממנו", היא אומרת. "הדבר היחיד שההורים והילדים צריכים להסכים עליו הוא סוג המוסיקה".
מסיחים נוספים הם הטלפון הנייד, האימייל, ילדים שמשחקים בחוץ, הטלפונים של ההורים וכדומה. "יש להפחית את כל מה שמוגדר כרעש סביבתי", אומרת אהרון, "גם אם זה בא על חשבון ההורים. יושבים להכין שיעורים עם הילדים – סוגרים את הסלולר – כן גם ההורים", היא מציינת.
הקושי גובר; שינוי מסגרת
נגיד שקבעתם זמן עם הילד, פניתם את עצמכם ואת הסביבה עבורו, ולמרות זאת התסכול לא פוחת. להיפך; הוא מתגבר. מה לעשות אז?
מסבירה אהרון; "הקשיים הולכים וגדלים ככל שעולים בגיל ולומדים מקצועות שמתקשים בהם. כיון שיש תוכנית ליבה, צריך לעשות בגרות במקצועות כמו מתמטיקה, לשון, אנגלית, תנ"ך, אזרחות – כל אחד והקשיים שלו. אבל צריך להכין את הילדים לכך שהקשיים יתגברו ולכן עבודה מסודרת החל מהיסודי תאפשר להם להתמודד טוב יותר בהמשך.
אחת הבעיות למשל, היא במעבר משלב לשלב. מעבר מיסודי לחטיבה הוא שלב משברי וכך גם מעבר מחטיבה לתיכון. דווקא החלוקה למגמות לימוד פותרת חלק מהקשיים, כי אז התלמיד מתמקד בדרך כלל בתחומים שקלים לו יותר", היא מסבירה.
הרצון לרצות
"אחת הבעיות שקשות במיוחד היא הבעיה הרגשית", מציינת אהרון. "הילד שזקוק להורה להכנת שיעורים כבר נמצא בסוג של סטרס. הוא לא רוצה לבקש את עזרת ההורה מצד אחד – כיון שהוא רוצה להצליח לבד. מאידך, הוא יודע שהוא חייב – כי לא יוכל לבד. ההסתמכות על רצון ההורה כבר שמה אותו בנקודה שבה הוא צריך לבקש וצריך להיעתר לבקשתו. הורים שאינם עקביים, ועוזרים לילד בחוסר רצון, משדרים לו את זה. הורים שאינם עקביים מבחינת לוחות זמנים לעמוד לרשות הילד, גם יוצרים בעיה. הורים שכועסים על הילדים בעת הכנת השיעורים צריכים "להתפטר מיד מהעזרה", אומרת אהרון. "הילד נמצא בקונפליקט שמצד אחד הוא רוצה לרצות את ההורה, ומצד שני להתמודד עם הקושי. הורה שמערים קושי נוסף והוא כעס, רק יוצר בלגן גדול יותר ומערים קשיים רבים על הסיטואציה המורכבת ממילא", היא אומרת.
המוח והכוח
"מה שחשוב במיוחד לומר להורים הוא שהמוח של הילד ושלבי ההתפתחות שלו שונים לחלוטין מאלו של האדם המבוגר", מוסיפה אהרון. "הרבה פעמים איננו רואים את הילד כילד אלא כמישהו שהוא שווה לנו ולא מבינים מה הילד לא מבין. לפעמים דוגמה קטנה מהתחום המעשי ומעולמו של הילד – יכולה לפתור את הבעיה", אומרת אהרון.
"הורים גם נוטים להפעיל כוח – לאו דווקא פיזי, אלא כוח שמקורו ברצון לשלוט בתהליך. הכנת השיעורים עם הילד מתוך עמדה כוחנית היא מקור לצרות", אומרת אהרון. הגישה בכל התהליך צריכה להיות של אמפתיה – רצון לראות מה הילד לא מבין, לנסות "להיכנס לנעליו", ולסייע לו מתוך העמדה הזו", היא מסבירה. "כך הילד ירגיש את האמפתיה של ההורה ומד המתח יפחת אוטומטית".
ופתרון אפשרי אחד לסיום
"יש הורים שלא יכולים להכין שיעורים עם הילדים שלהם – גם בזה נתקלתי לאורך חיי", אומרת אהרון. לא כי אינם רוצים, כי האינטראקציה הנוצרת היא בלתי אפשרית. לכן לפעמים כדאי לוותר מראש ולפנות לקבלת עזרה מגורמים אחרים. אם אפשר להשיג סטודנט שיסייע – מה טוב. אם לא אז אח בוגר, שכן חביב, או אפילו הסבא והסבתא יכולים לעזור. בכל מקרה רצוי שתהיה דמות אחת קבועה שהילד יידע שהוא יכול לפנות אליה בעת צרה", היא מסכמת.