בכנס באשר שבע לשלום הילד, שהתקיים השבוע באוניברסיטת בן גוריון, נערך מושב בנושא אחריות למניעת עבריינות נוער. מנתונים שאספו לקראת המושב, נמסר כי בשנת 2009, 31.5% מכלל הקטינים בני 12-18 בעלי התיקים הפליליים – חיו במשפחות עם הורים גרושים. ל-32.6% מבני הנוער בגילאים אלו בעלי תיקים פליליים – יש לפחות הורה אחד שהורשע בְּדִין. השכר החודשי הממוצע – ברוטו – של הורים לִיְלָדִים בעלי תיקים פליליים בגילאים אלו נמוך מזה של הורים לילדם בני אותו גיל מִכְּלַל האוכלוסייה. נתונים אלו מראים בוודאות כי הילדים שגדלים בתנאים קשים, יש סיכוי גדול יותר לפתח התנהגות עבריינית מלילדים אחרים.
בכנס נכחו בני נוער ממסגרות קידום נוער של עיריית תל אביב. בני הנוער טענו כי השקעה במניעת נשירה, בתכניות חינוך, במסגרות לבילוי פנאי ובהקטנת ממדי העוני בקרב ילדים, הם המתכון הטוב ביותר למניעת עבריינות בקרב הנוער.
בכנס הוצגו נתונים נוספים של המועצה לשלום הילד, שמראים כי ניתוק ממסגרת לימודים או עבודה מַעַלֶה את הסיכוי להידרדר לעבריינות; ילדים שאינם נמצאים במסגרת לימודית הם בעלי סיכוי של פי ארבעה להסתבך בִּפְלִילִים, מַאַשֵׁר ילדים לומדים. כרבע מכלל הקטינים בגילאי 12 עד 18 עם תיקים פליליים בשנת 2009 – היו ללא מסגרת לימודית. עשרים ושבעה אחוז מִכְּלַל הקטינים עוברי חוק נוהגים לשוטט ברחוב ללא מטרה מוגדרת כצורת בילוי. לארבעים ואחד אחוזים מִכְּלַל הקטינים עוברי חוק יש קשר עם חברים עוברי חוק, בעלי עַמַדוֹת וַעַרַכִים אנטי חברתיים, המשתמשים בחומרים פסיכו-אקטיביים. כיום אין די תכניות מניעה וְעיקר המאמצים עדיין מושקע כיום בטיפול בבני נוער לאחר גילוי הפשיעה ולא טרם ביצועה.