ילד שאפשר להגדירו כשקרן כרוני הוא ילד מעצבן – את הוריו בעיקר, שיודעים שהוא משקר. את הסביבה הרחוקה יותר, מאידך, ניתן לא פעם להטעות.
צריך להבחין בין שקרן כרוני לבין פנטזיונר, בין ילד שמשקר כי הוא במצוקה, לבין ילד שסובל מהפרעה. אז למה כל כך הרבה ילדים משקרים?
השקר כבסיס להתנהגות נורמטיבית
נתחיל בפסיכולוגיה התפתחותית; תחושת העצמי של הילד מתפתחת באמצעות היכולת להביע רעיונות, לבטא רגשות, לחשוב מחשבות ולערוך בהן מניפולציות. בשלב שבו הילד מבין שבהתנהגותו ובמעשיו הוא יוצר רושם כזה או אחר אצל המבוגרים, הוא לומד לטפח את הרושם הרצוי לו. לכן בעת יצירת הדימוי שלו הילד מפעיל את הדימיון, יוצר מניפולציות ומפתח רעיונות – אלמנטים המוכרים לנו מעולם השקר. בעצם מדובר במנגנון טבעי לחלוטין, המסייע להתפתחותו הנפשית.
הסיבות לשקרים
אז מתי החשיבה היצירתית הופכת לשקר? או אולי למה היא הופכת לשקר?
ישנן סיבות רווחות וישנן נדירות. אימהות לילדים קטנים מעידות לא אחת כי ילדים שמשקרים רוצים להימנע מעונש. ילדים גם מחפשים תשומת לב ולעיתים אף מבלבלים בין דימיון למציאות. מניעים נוספים הם צורך להגן על חבר, הבעת רצון או משאלה, הצורך לכפות משהו על מישהו או להיפך – לסייע לו, ניבוי לא נכון של תגובת ההורה למעשה או לרצון של הילד ועוד. ילדים בוגרים יותר, שנחשפים לעולם המבוגרים, מבחינים שהוא מלא בשקרים; שקרים לבנים ושקרים רגילים, שקרים של פוליטיקאים ושקרים של אנשים מסביבתם. לא אחת מאמצים הילדים התנהגויות רווחות מעולם המבוגרים. השקרים והמניפולציות יכולים להילקח גם משם.
השקרים הרווחים ביותר
השקרים הם תלויי גיל. אצל ילדים בני שלוש עד חמש ניתן למצוא שקרים שמטרתם לכסות על משהו. בגיל זה הילדים לא תופסים את השקר כמשהו רע. שקרים אחרים קשורים בחברים דמיוניים. החבר הדמיוני מסייע לילד להבין את העולם ולהתגבר על פחדים. המצאת חבר דמיוני אינה שלילית מעיקרה ואין מדובר על שקר מוסרי – צריך רק לבחון מדוע הילד זקוק לה. תופעה נוספת היא הזדהות עם גיבור דמיוני או מה שמכונה בז'רגון המקצועי – פנטזיית הגבורה והעליונות. הילד מאמץ לעצמו דמות של גיבור מוכר, כמו סופרמן, ומנסה להיות הדמות עצמה. דמות כזו מסייעת לילד להתגבר על רגשות פחד, חוסר אונים או אי ודאות.
דרכי הטיפול
בגילאי הגן רוב השקרים שקופים ולכן ניתן מיידית לשקף לילד מה אמיתי ומה לא. בנוסף כדאי להסביר לו את השפעת השקרים עליו ועל סביבתו. יש הורים שנעזרים בסיפור של פינוקיו. כאשר הילד בשל להבין את האבסורד שבסיפור – זה יכול לעזור.
בגיל ביה"ס הילד כבר יודע להבחין בין פנטזיה למציאות, ולכן גם ברור לנו שהוא יודע מתי הוא אינו דובר אמת. כאן הפתרון טמון בהצגת התוצאות השליליות של השקר. למשל, כדאי לספר לו סיפור בסגנון הילד שצעק זאב זאב וכולם חשו לעזרתו. לבסוף כשהיה זאב אמיתי לידו אף אחד לא סייע לו.
בגילאי ביה"ס אם הילד משקר מדי פעם זה נורמטיבי. אולם כאשר השקרים תכופים יש לפנות לפסיכולוג. שימוש מרובה בשקרים יכול להעיד על בעיה חמורה, ולעיתים הוא בא לחפות על התנהגויות בעייתיות כמו תוקפנות, התקפי כעס או דימוי עצמי נמוך במיוחד.
בכל מקרה כאשר ההורה נתקל בילד שמשקר בתכיפות, אל לו לשקר לעצמו – לילד כנראה יש בעיה. ילד שמשקר קבוע הוא ילד במצוקה. הפתרון הוא קבלת סיוע ועזרה.