במשך שנים האחיות בבתי הספר ובגני הילדים היו אלה שעקבו אחר הגדילה וההתפתחות של הילדים. בשנים האחרונות קטן משמעותית מספר האחיות במוסדות החינוכיים, שינוי שגרם לכך שההורים הם שנושאים כעת באחריות הבלעדית למעקב אחר התפתחות ילדיהם. עם זאת, חשוב להבין שלמרות שהורים רבים כבר מודעים לצורך במעקב שוטף אחרי תהליך הגדילה, עדיין לא כולם מודעים ומקפידים על מעקב מסודר ומדויק.
למרות האחריות ההורית לתהליך הגדילה, חשוב לדעת כי גם המורים והגננות, שרואים את הילדים מדי יום, יכולים לעזור. אמנם מדובר בתהליך איטי שלא פשוט לעקוב אחריו, בטח כאשר ישנם הרבה תלמידים בכיתה או בגן, אך עם מודעות לנושא ומעט תשומת לב יוכלו גם המורים והגננות להבחין בשינויים החלים בקרב תלמידיהם ולהתריע במקרה של בעיה.
רבים לא יודעים זאת, אך תהליך הגדילה מתחיל כבר במפגש שבין תא הזרע הבודד לביצית. בתשעת חודשי ההיריון מתארך העובר מאורך מיקרוסקופי של תא בודד לאורך ממוצע של כ-50 ס"מ בלידה. תהליך הגדילה מושפע מגורמים שונים, שהחשובים שבהם הם הגורם התורשתי, מצבו התזונתי של הילד, מצבו הבריאותי הכללי והמערך ההורמונאלי. ההורמונים החשובים לתהליך גדילה תקין הם הורמון הגדילה, הורמוני בלוטת התריס והורמוני המין. מידת ההפרשה של הורמון הגדילה והורמוני המין תלויה בגיל, במין ובדרגת ההתבגרות.
כיום, בעידן הרשתות החברתיות, המחשבים והטלוויזיה, ישנה חשיבות רבה להיותו של הילד "כמו כולם". לעיתים קרובות ההשפעה על הילד מתחילה כבר בגיל הרך או בכיתות הנמוכות, כאשר הילדים האחרים שמים לב להיותו של הילד נמוך, מסיקים שהוא "לא שייך", מייחסים לו חולשה ואף לא מוכנים לשחק איתו, מקניטים ומעליבים אותו. לילדים הסובלים מבעיות גדילה יש היום אפשרות למתן טיפול בהתאם לאבחון הרפואי. אחת מהסיבות להאטה בגדילה אצל ילדים רבים הינה חסר בהורמון הגדילה. לפיכך ניתן לטפל בהם ולשפר את קצב גדילתם והגובה הסופי על ידי מתן הורמון גדילה. הטיפול ניתן מיד עם ההבחנה הרפואית ונמשך עד שמגיעים לגובה הסופי. ככל שמתחילים בטיפול מוקדם יותר כן גוברים הסיכויים להצלחה מלאה. בארץ משווקים הורמוני גדילה לטיפול בילדים, כמו גנוטרופין של חברת פייזר, המאושרים לשימוש בילדים ונמצאים בסל התרופות.
אז איך המורים יכולים לשים לב לבעיות גדילה בקרב התלמידים? מתי אמורה להידלק "נורה אדומה" בנוגע לגדילת הילד ומתי יש להפנות את תשומת לב ההורים? פנינו לפרופ' אסתר אליצור-ליברמן, אנדוקרינולוגית מומחית לבעיות גדילה ומרצה בכירה בנושאים של בעיות הורמונאליות באוניברסיטת בן-גוריון, שנתנה לנו כמה כללי אצבע:
1. "הייתי הילד הכי קטן בכיתה" – שימו לב והשוו בין הילדים בגן/כיתה. האם יש מישהו יוצא דופן באופן חריג?. בגילאים הנמוכים יותר כדאי לבחון את התשובות לשאלות הבאות: האם הוא הנמוך ביותר בקבוצת הגיל שלו? האם תמיד חושבים שהוא קטן מגילו הכרונולוגי?. יש לשים לב להתפתחות התקינה גם בגילאים המאוחרים יותר: האם הילד מפתח סימני בגרות מינית במקביל לבני כיתתו? האם הילד היה בעבר בין הגבוהים בקבוצת הגיל ופתאום הפך לאחד הנמוכים בקרב בני גילו?. במידה ויש חשש אמיתי יש צורך לבדוק את הנושא. במקרה זה, עדיף להיזהר מאשר להצטער.
2. מתחילים מוקדם – ילדים שנולדים פגים או כאלה שנולדו קטנים לגיל ההיריון (ילד שנולד לפני הזמן, לא בשבוע ה-40 אלא מוקדם יותר) מהווים אוכלוסייה שיש צורך לשים לב אליה במיוחד בהתייחס לבעיות גדילה; אחוזי הגדילה שלהם הם בדר"כ מתחת לגובה של ילדים בגילם ולכן יש לבדוק אותם באופן שוטף ולערוך מעקב צמוד במיוחד. לא תמיד ניתן לדעת מי נולד פג או קטן מגיל ההיריון, אך אם ההורים ו/או הילד משתפים במידע זה, כדאי לעקוב אחרי תהליך ההתפתחות.
3. תזונה – אמנם, מאוד לא פשוט לעקוב אחרי הרבה ילדים ואחרי הרגלי התזונה שלהם; ועם זאת, חשוב להשתדל לראות האם וכיצד הילדים אוכלים. במידה ואתם רואים כי הוא "אוכל טוב" וכי התזונה שלו מגוונת ומאוזנת אך הוא עדיין לא גדל, כדאי שתדברו עם ההורים על הנושא.
4. למעלה מ-4.5 ס"מ בשנה – מאחר וכיום אין גורם המודד באופן שוטף את גדילת הילדים, מומלץ לעקוב ולמדוד את הילדים באופן שוטף (גובה ומשקל) לפחות פעמיים בשנה. אם לא ניתן לעשות זאת בכיתה ובגן הילדים, זכרו לומר להורים לעשות זאת. חשוב לדעת כי תהליך הגדילה המשמעותי ביותר מתרחש בשנות הילדות הראשונות; בשנה הראשונה לחיים גודל הילד כ-20 ס"מ, בשנה השנייה בממוצע בין 8-10 ס"מ. כל פגיעה בריאותית בגיל הצעיר תגרום להפסד בגובה הסופי של הילד. בשנים לאחר מכן, ניתן לומר כי קצב הגדילה משתנה לפי הגיל. בגילאים 7-8 הקצב הנמוך ביותר הוא בין 4-5 ס"מ. אם ההורים מבצעים מדידות שוטפות ורואים כי ילדם גבה בפחות מ-4.5-5 ס"מ בשנה – יש להפנות את תשומת לב רופא המשפחה לכך. ככלל, יש לשים לב לכל מצב בו ישנו שינוי בקצב הגדילה השנתי; למשל, מקרה בו ילד שהיה גבוה או ממוצע בשנה החולפת, ופתאום כולם "עוקפים" אותו מצריך הדלקת נורה אדומה.
5. גנטיקה – במידה ואתם יודעים על ילד שסובל ממחלות גנטיות שעשויות להשפיע על בעיות הגדילה (כגון כרומוזום שחסר, מחלות עצמות תורשתיות, וכדומה) חשוב לתת לו יותר תשומת לב ולהבין כי הוא נמצא ב"קבוצת סיכון" לסבול מבעיות גדילה. נסו להיות ערניים לכך.
כיצד יכולים המורים לשים לב לבעיות גדילה בקרב תלמידים?
כיון שאחיות בתי הספר הפסיקו לעקוב אחר התפתחות הילדים ראוי שהמורות ישימו לב ויתריעו בפני ההורים אם ילדם נמוך במיוחד לגילו.