אלטרנטיביים

תגיות: פרטיים, דמוקרטיים, אנתרופוסופיים, יסודיים, על-יסודיים, חברותא, חינוך ביתי, על-אזוריים, ממלכתיים

תקציר: במונח "בתי-ספר אלטרנטיביים" מתכוונים לבתי-ספר במגזר הממלכתי, שאינם נכללים ב"חינוך הציבורי", אלא רואים אותם ב"פרטיים". בישראל ישנם כמה מאות בתי-ספר כאלה.

בתי-ספר אלטרנטיביים – מוגדרים גם "פרטיים", במינוח בעל קונוטציה שלילית בדרך-כלל – הם שם כולל ולא-רשמי למוסדות חינוך שמבקשים להתנהל באופן שונה מן המערכת הממלכתית "הרגילה". למוסדות האלטרנטיביים ישנה בדרך-כלל אג'נדה מגובשת – אפשר לכנות אותה גם "חזון" או "אתוס" – שהם מבקשים לממש עבור ציבור הורים וילדים שרוצים בכך. בתי-ספר אלטרנטיביים קיימים בארץ כבר עשרות שנים אך בעשור האחרון יותר הורים בוחרים לוותר על מערכת החינוך הרשמית, ומשקיעים משאבים ניכרים הכרוכים במתן חינוך אלטרנטיבי לילדיהם.  מדובר במאמץ לא קטן הכולל מסע חיפוש ובירור מקדים, ראיונות קבלה, ועפ"ר תשלום שגבוה באלפי שקלים מעלות אגרת ההורים הקבועה בחוק.

הקבוצה החשובה הראשונה במסגרת זאת היתה בתי-הספר הדמוקרטיים. אחריה באה קבוצת האנתרופוסופיים ועוד. בית-הספר האחרון שנוסד כאלטרנטיבי הוא "חברותא" (ע"ע). גם חינוך ביתי נחשב היום לאלטרנטיבי, אף שבישראל יש רק כמה מאות בודדות בלבד של ילדים שלומדים בבית.

בתי-הספר האלטרנטיביים מעוררים כצפוי גם ויכוחים והתנגדות, ואנשי חינוך, אקדמיה ופוליטיקאים משתמשים בשנים האחרונות, בקשר אליהם, בצירוף המילים "הפרטת החינוך". צירוף מילים זה הפך למעשה לסיסמה, שפעמים רבות לא ברור מה פירושה. לדברי פרופ' דני גוטווין, מערכת החינוך מתאפיינת בשני העשורים האחרונים בשתי מגמות בולטות: שחיקה והפרטה. לטענתו השחיקה והקריסה קיימות בכל מגזרי מערכת החינוך: החל מגן הילדים ועד ללימודי תארים מתקדמים באוניברסיטאות. השחיקה באה לידי ביטוי בהישגי התלמידים, כמו גם בהתמעטות המחקר  האקדמי. הפרטת  מערכת החינוך באה לידי ביטוי בגידול עצום של ההוצאה הפרטית לחינוך לעומת צמצום ניכר בהוצאה הציבורית למטרה זאת. גוטווין טוען, כי ההפרטה והשחיקה אינן שתי מגמות נפרדות, וקיים ביניהן קשר של סיבה ותוצאה: תהליך ההפרטה הוא לדעתו הגורם העיקרי לשחיקתה של מערכת החינוך. לטענתו, הציבור הרחב, ובמיוחד אנשי המעמד הבינוני, אשמים בהפרטת החינוך. במקום לתבוע את שיפור החינוך הציבורי, התמכר הציבור להיגיון הכוזב שחינוך טוב אפשר לקנות רק בכסף.

בשנת 2008 קמה תנועה ציבורית לקידום החינוך בשם "הכל חינוך". לקראת התכנסותה של ועדת החינוך של הכנסת לדיון בדו"ח ה-OECD לשנת 2009 (ישראל התקבלה כחברה בארגון ב-2010), גיבשה מחלקת המחקר של התנועה את עיקרי הממצאים והמסקנות העולים מהדו"ח. ממנו עולה, כי מערכת החינוך תורמת להגדלת הפערים החברתיים בישראל. רק כ-20% מהאוכלוסייה הערבית בגילאי 15 ומעלה רכשו השכלה גבוהה, בהשוואה ל-45% מן האוכלוסייה היהודית. בתוך האוכלוסייה היהודית, 60% מיוצאי אמריקה ואירופה רוכשים השכלה גבוהה לעומת 40% בלבד מאלה שמוצאם מאפריקה ומאסיה. תנועת "הכל חינוך" מטילה את האחריות על משרד החינוך לשינוי התמונה העולה מהדו"ח.

על בתי-ספר אלטרנטיביים ניתן לראות באתרים מתאימים באינטרנט.