בית יעקב

 

תגיות: החינוך העצמאי, חינוך חרדי, אולפנות, מוכרים שאינם רשמיים

תקציר: "בית יעקב" הוא שמה של רשת בתי-ספר חרדית לבנות, שהוקמה בראשית המאה ה-20 בקרקוב שבפולין. הרשת עלתה לכותרות לאחרונה בעקבות אירועי בית-הספר בעמנואל.

 

עד ראשית המאה ה-20 היה מקובל בבתי היהודים החרדים באירופה שהבנים לומדים בתלמוד תורה ואילו הבנות נשארות בבית כדי לעזור לאם המשפחה בעבודות הבית. תנועת ההשכלה, שפרחה כבר בסוף המאה ה-18, השפיעה על צעירות יהודיות באירופה להתקומם נגד האפליה ולדרוש לזכות אף הן בחינוך מסודר בבתי-ספר. עקב היעדרם המוחלט של מוסדות חינוך יהודיים לבנות, פנו צעירות רבות לחינוך הכללי וכתוצאה מכך עזבו חלקן את שמירת המצוות, בעקבות כך הקימה התופרת האלמונית שרה שנירר בית-ספר חרדי לבנות בשם 'בית יעקב', בתמיכתו של הרב משה דוד פלאש, בשנת 1918.

הבסיס ההלכתי להקמת בית-הספר היה פסק הלכה של ה'חפץ חיים', הרב ישראל מאיר הכהן, שפסק כי האיסור ללמד נשים תורה ותלמוד התייחס לנסיבות מסוימות שאינן חלות עוד. לטענתו, בעבר לא היה צורך לנשים בלימוד פורמאלי, שכן מסורות ומנהגים עתיקי־יומין היו מושרשים והבנות למדו את עיקרי היהדות מהתבוננות ומעשה בחיי היום-יום. עתה, המשפחה היהודית חווה תהליך של פירוק, ריחוק מהדת, הפרדה בשל גלי הגירה ממזרח אירופה, דבר שאינו מאפשר לימוד תקין ועקבי של יסודות היהדות כמו פעם. הסבר שני שנתן החפץ חיים לפסק ההלכה המהפכני היה, שיש להציל במהירות את אותן בנות המבקרות בבתי-הספר הכלליים, ולהציע להן אלטרנטיבה יהודית-ערכית. באווירה חדשה זו, על פי החפץ חיים, חלה חובה דתית להעניק לבנות חינוך יהודי, שכן "אם הדבר לא ייעשה, הן עלולות לסור לגמרי מדרך ה' ולעבור על אושיות הדת".

שם רשת החינוך מבוסס על מדרש פרשני לפסוק המתאר את מתן תורה בספר שמות פרק י"ט: "וּמֹשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר: כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל".

הסניף הראשון נפתח כאמור בקרקוב שבפולין, וממנו התפתחה רשת חינוך גדולה, המונה היום כמה עשרות סניפים ברחבי העולם. בית-הספר הראשון פעל בתחילה ללא כל תוכנית פדגוגית מוגדרת, אולם בהמשך התאים לו ד"ר שמואל דויטשלנדר תוכנית ייחודית. תוכנית זו הושתתה על יסודות ידע בסיסי בלימודי יהדות וידע כללי, שד"ר דויטשלנדר סבר כי ימלא את כל צורכיהן של התלמידות. הלימודים התקיימו ביידיש, והבנות רכשו ידע מקצועי כמו תפירה וסריגה. המוטו הפדגוגי של בית-הספר נלקח מדברי בעז לרות: "בתי אל תלכי ללקוט בשדה אחר".

עם קום המדינה וקביעת תוכנית לימודים ממלכתית, חל פילוג בחינוך העצמאי החרדי. רשת בית יעקב התפלגה בין 'בית יעקב הישן', שדגל בהמשך הלימודים ביידיש ומתן חינוך וידע מינימאליים, לבין 'בית יעקב החדש', ששיתף פעולה עם משרד החינוך.

על אף שיתוף הפעולה עם משרד החינוך, רשת בית יעקב מתפקדת כחינוך עצמאי. בשל כך, במרבית בתי-הספר התיכוניים של הרשת לא מגישים למבחני בגרות, דבר המקשה על הבוגרות ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה, שאינם תואמים את רוחה של החברה החרדית. במקום מבחני הבגרות ניגשות התלמידות ל"מבחני חוץ", הנערכים על ידי מכון סאלד. מבחני החוץ אינם תואמים ברמתם ובתוכנם למבחני הבגרות, אך הם מוכרים על ידי משרד החינוך לצורך לימודי הוראה בסמינרים של בית יעקב.‏‏

לאורך השנים נמתחה ביקורת על הרשת בקשר לאפליה לרעה של תלמידות מזרחיות. בסניף הרשת שביישוב החרדי עמנואל אף בוצעה הפרדה פיזית בין תלמידות מזרחיות לאשכנזיות, בין השאר באמצעות כיתות המופרדות בקירות ובשערים נעולים. נגד רשת החינוך הוגשה תלונה על ידי מרכז "תמורה" בשיתוף כמה ארגונים חברתיים. בג"ץ קבע (מאי 2010) כי יש לאחד את שתי המגמות הפועלות בבית יעקב בעמנואל, ובכך למנוע אפשרות של הפרדה על בסיס עדתי. הפרת החלטת בג"ץ תיענש בשיעור של 10,000 ₪ ביום. אי-לכך, משפחות העדה האשכנזית שוקלות לעבור מעמנואל.

מען: בית יעקב, מודיעין 14 ב` ירושלים. טלפון:  02-5382323.