תיאור
אודות
"אבגי הפקות" מתמחים בהפקה ושווק של מופעים, סדנאות, הפעלות והצגות תיאטרון חוויתיות בחללים שונים.
קהל היעד של ההפקות שלנו הוא בעיקר ילדים ונוער.
על לקוחותינו נימנים מוסדות חינוך שונים (חט"ב, תיכון, יסודי), צה"ל, אירגונים ותנועות נוער.
כחלק מרצוננו להעצים ולהעשיר את עולמם של בני נוער, העתיד שלנו, "אבגי הפקות" מפיקים הצגות המבטאות עולם רחב של התרגשות, צחוק, פולקלור, אהבה, שורשים וערכים. ברצוננו לחשוף הנוער לתיאטרון לא מתפשר, מרגש ומעשיר – עקרונות שהצבנו לעצמנו לאורך כל הדרך.
בנוסף, בשנים האחרונות פנינו לעיסוק בחומרים הבוערים ביותר בחברה הישראלית: האלימות הגואה, חוסר בתקשורת ("יש דיבור"), מאבק בתאונות הדרכים ובאלכוהול ("עדים של אלכוהול"), תופעת חוסר הדיווח/"הלשנה" הקיים בקרב בני נוער ("קשר השתיקה"), שיקום הסמכות ההורית ("קצרים"), ונדליזם ועוד.
על מנת להעצים את הזדהות הקהל ואת האפשרות שהנער יפיק תועלת מההצגות ואף יפעל, אנו בדעה שיש לבצע רתימה רגשית חזקה במהלך ההצגה. אין לנו עניין ש "ייכנס מאוזן אחת וייצא מאוזן שניה". לכן הצגותינו מייצרים את אותה רתימה רגשית בדרכים שונות ומתוחכמות בלי לוותר על האיכות האומנותית: לעיתים ההצגה נראית כהרצאה מן המניין שאליה "נשפך" סיפור אותנטי הנוגע בכל אחד מהצופים באולם.
לעיתים המחזה מייצר מניפולציה יוצאת דופן המאפשרת הצצה אל המתרחש בנפשם של חבורת בני נוער מחונכים ואיכותיים אשר ללא כוונה רעה מביאים על עצמם אסון.
בעוד שבשיחה פרונטאלית רגילה, טובה ככל שתהא, תמיד יימצאו אלה המחייכים מן הצד וממהרים למסיבה ובילוי שתייה נוסף, בהצגותינו איש לא יתבונן מהצד. כולנו במרכז הסיפור. צעירים, בוגרים, הורים, ילדים.
ההצגות מגובות במיטב אנשי התיאטרון, חינוך, פסיכולוגיה ומלוות בחומרי הכנה ובחומרים לדיון בכיתות.
התיאטרון הוקם בשנת 1995.
ההצגות שלנו:
עדים של אלכוהול – מחזה לשחקן יחיד בשילוב וידיאו אשר ימוטט את חומות ההתנגדות והאנטגוניזם כלפי "מחזה חינוכי" בדרך בה הצופה חש שהוא שותף להתרחשות אמיתית ובלתי מתוכננת. על מנת לנסות ולייצר דיאלוג המכיל בתוכו פעולת רתימה למודעות ולמלחמה בתופעה . אבגי הפקות מציגים מחזה ובימוי מאת איקה זהר.
יש דיבור – תקשורת לא אלימה היא תהליך ומודל המאפשר לנו לחשוב, לדבר ולהקשיב בדרכים המקדמות הבנה ואיכפתיות ויוצרות פתח לשינוי גם במצבים שנראים חסרי סיכוי. המופע לנוער מציג את שפת התקשורת המקרבת בדרך חווייתית, של קטעי תיאטרון מצחיקים ומרגשים שממחישים איך להפעיל כוח עם אנשים (במקום על אנשים). המופע מציג יחסים שהסתבכו בין נערים ונערות, נערים והוריהם , נערים ומוריהם, ומראה כיצד הכלים של "תקשורת מקרבת" מסייעים בהידברות, מגבירים את ההבנה ההדדית ויוצרים סיכוי לשני הצדדים לממש את רצונם. המופע מצחיק, בעל חן רב ומצליח להגיע אל לב הנוער – ההצגה זכתה בהצלחה רבה ומהווה פריצת דרך בהדברות, הבנה ונתינת כבוד בין תלמידים לתלמידים, בין תלמידים למורים ובין תלמידים והורים.
חלומות מרקש – דרמה משפחתית מצחיקה ומרגשת עד דמעות המביאה את סיפור אהבתם הנכזבת של סימון אבוטבול ודינה אלמליח בחורף 1955 – על רקע עלייתה של משפחת אבוטבול מהמלאח המרקש לישראל. המחזה מסופר מנקודת מבטו של סימון אבוטבול, אז נער בן 13 והיום גבר בן 64 החי בישראל, והוא כולו מסע של רגש, זכרונות וגעגועים אל הניחוחות הנופים הפיוטים והדרמה שעטפה את סיפור עליית יהדות מרוקו. תקציר המחזה – מרקש חורף 1955. סימון אבוטבטל, בן הזקונים של משפחת אבוטבול, מתכונן לבר המצווה שלו. המשפחה מתכוננת לעלייה לארץ ישראך אך מתברר שתיאלץ להיקרע: הסבתא והדוד לא מורשים לעלות ארצה ואילו הבן מחליט שמקומו במרוקו ומצטרף ל"איסתיקלאל". סיפור אהבתם של סימון אבוטבטל ודינה אלמליח נגדע כאשר משפחת אלמליח נעלמת בלי להשאיר עקבות, לא לפני שדינה משביעה את אהובה שלעולם לא יוותר על אהבתם הטהורה. בחיפושיו אחרי אהבתו מתגייס סימון ל"מסגרת", עולה עם משפחתו ארצה, עד לסוף המרגש. חלומות מרקש הוא סיפורה של אהבת חיים אשר המציאות ניתקה ואשר שום אדם לא יכול לה. חלומות מרקש מאפשר לאלעד, נער בן 13, לצאת למסע שורשים וירטואלי אל מרקש של 1955 ולפגוש שם את שורשיו הנטועים עמוק באהבה, הציונות והחלומות על עתיד משותף.
קשר השתיקה – סיפורו של "איתי", נער צעיר שהיה קורבן לאלימות מידי ערים ואשר מרוב פחד, הוא וחברו הטוב ביותר, "יונתן", מייצג את הרוב הדומם, גזרו על עצמם שתיקה ולא דיווחו לאיש עד אשר מצא עצמו איתי פצוע אנוש בבית החולים.המחזה מבוסס על תחקיר נרחב שנעשה בקרב בני נוער ועל ייעוץ מאנשי מקצוע, אך אינו מתיימר לספר סיפור אחד אמיתי. אלא להכיל בתוכו רבים ככל האפשר שייצרו הזדהות גורפת בקרב הצופים. כל הפרטים בסיפור התקיימו במציאות, אך במקרים שונים ובמקומות שונים.הסיפור מובא מזווית דרמטית ייחודית שמעולם לא הוצגה על במה: נקודת המבט של הדמות של האמא של "איתי", קורבן האלימות, "אודליה" – שהיא, צחוק הגורל, קצינת נוער במשטרה, המטפלת במאות נערים ונערות בעלי סיפורים דומים. "אודליה", כחלק מעבודתה, מגיעה לבתי הספר ומרצה על חשיבות המלחמה באלימות ואילו בביתה פנימה בנה הצעיר היה כל אותה עת קורבן של אלימות. מתוקף "תפקידה" מקיימת "אודליה", במקביל לסיפורה האישי, את ההרצאה שלה בנושא מניעת האלימות ומשתפת את הקהל שבין היתר מתבקש לעלות לבמה ולקרוא מהמכתבים שמקבלת אודליה אחרי ביקוריה בבתי הספר. מתוך אחד המכתבים: "… אל תגידי לאף אחד שהלשנתי. אבל אני רוצה שתדעי שאני מפחד… אני אומר לאמא שיש לי כאבי בטן וככה אני מפסיד בית ספר… פעם הייתי הילד הכי טוב בכתה… הם אמרו שאם אספר למישהו הם ידקרו אותי בסכין… פעם הם אפילו הורידו לי מכנסיים ושפכו עליי דלק… בבקשה בואי עם המשטרה שלך וקחי אותם. אני יודע שיש עוד הרבה ילדים שרוצים את זה"בתום ההצגה ניתן לקיים פאנל יחד עם יועצת ביה"ס והשוטר הקהילתי המקומי.
קצרים – בדרך מקורית, שנונה, ומתובלת בהומור רב, מעלים השחקנים בשיתוף פעיל של הקהל סדרה של קטעים שעוסקים בעולמם המורכב והכמעט בלתי אפשרי של שני הצדדים. ההצגה מצחיקה ומרגשת עד דמעות ומאפשרת דרך התבוננות נוספת המביאה לאמפטיה ופתח לראייה נוספת וחדשה ביחסים סבוכים אילו. הקושי האמיתי ביחסי הורים וילדיהם המתבגרים. הסיטואציות המוצגות מאפשרות מחד, לחוות את עולם המתבגרים תוך הצצה ל"חדרם הפרטי", לשיחות הטלפון שלהם ולקושי האמיתי אותו הם חווים עם עצמם ובתקשורת עם המבוגרים סביבם. מאידך, יוכלו המתבגרים להיחשף במלוא העוצמה למצוקתם ולנסיונותיהם האמיתיים של הוריהם למצוא את הנתיב המאפשר תקשורת ומתן תמיכה לילדיהם. ההצגה עוסקת בשאלת השאלות: "הסמכות ההורית – מה היא ועד כמה?" עד היכן לאפשר לילד המתבגר "לבעוט" בכל גבול העומד בדרכו, מתוך הבנת הצורת ההתפתחותי למרוד בגיל זה, ועד קולו הפנימי הזועק לעזרה: "הצילו! אני הולך לאיבוד!" ההצגה מיועדת לתלמידים בגיל ההתבגרות. ניתן לשלב צפייה משותפת של תלמידים והורים.
738 – סיפורו האישי ועוצר הנשימה של דביר תומר אשר מצא את עצמו בכלא טיהאר שבהודו – לאחר שנתפס כשבמזוודתו 3 ק"ג חשיש. מסעו הפנימי של צעיר ישראלי שנפל אל עולם הסמים כי היה מוכן כל חיו לעשות הכל רק כדי להיות כמו כולם עד שנידון לעשר שנים בכלא הנורא ביותר באסיה. ישראלי יחיד בין ארבעה עשר אלף אסירים. מהו הקול הפנימי? למה אנחנו בוחרים להשתיק אותו? מה אנחנו מוכנים לעשות כדי שיאהבו אותנו? זהו סיפורה של התובנה שלכל החלטה בחיינו יש תג מחיר ועמוק בתוכנו אנו יודעים מהו. במקרה של דביר תומר המחיר היה: שבע שנים, שלשה חודשים ושמונה ימים.
לפרטים נוספים אנא מלא טופס זה וניצור עמך קשר בהקדם :