תיאור
תגיות: מוכרים שאינם רשמיים, יסודיים, על-יסודיים, פרטיים
תקציר: בישראל ישנם בתי-ספר נוצריים אחדים, של מגזרי המיעוטים, שחלק לא מבוטל מתלמידיהם הם מוסלמים. יש ביניהם בעלי הישגים לימודיים גבוהים מאד.
תחת המונח "נוצריים" נכנסים כלל בתי-הספר הנוצריים לסוגיהם, בעיקר קתוליים ואורתודוכסיים. כיום מהווים הנוצרים כ-2% מאוכלוסיית ישראל. על פי נתונים רשמיים, בישראלקיימים 17 בתי-ספר קתוליים ובהם 21,671 תלמידים – לאורך כל תהליך החינוך עדלאוניברסיטה – מתוכם 13,576 (62.6%) הם נוצרים ו-8,095 (37.4%) מוסלמים.
שינאווי, תלמיד בבית-הספר הנוצרי אורתודוקסי בחיפה, עבר את המבחנים ועכשיו, בכיתה י"א, במגמת אלקטרוניקה ופיסיקה, הוא לא מצטער על הבחירה. בשנה הבאה, כשיסיים את מבחני הבגרות, הוא יהיה חלק מהסטטיסטיקה יוצאת הדופן של שני בתי-הספר הערביים בחיפה השייכים לכנסיות – האורתודוקסי, שהוא מוסד יווני-אורתודוקסי, ו"נזירות נצרת", שהוא מוסד קתולי.
בשנת 2002 נרשמו בבית-הספר נזירות נצרת 98% הצלחה בבגרות (כלומר, נמצאו זכאים לתעודה); שני בחיפה היה בית-הספר ליאו באק עם 96% הצלחה, ושלישי – בית-הספר האורתודוקסי עם 95%. מדובר אמנם בשני בתי-ספר פרטיים, אך בניגוד למרבית המקבילים להם במגזר היהודי, הם גובים אגרת הורים נמוכה. בגלל ערבוב העדות והקהילות הדתיות אין בבית-הספר הזה לימודי דת. למרות זאת, הכנסייה מסבסדת את בית-הספר, ושכר הלימוד הוא 1,200 שקל לשנה בלבד. "שכר לימוד נמוך מחייב להסתדר בלי דברים חיוניים, כמו אולם כינוסים ראוי לשמו או מתקן ספורט כלשהו", אמר ל"הארץ" (דוד רטנר, 23.5.04) מנהל בית-הספר .
יותר מ-65% מתלמידיו של בית-הספר האורתודוקסי הם מוסלמים, בהם בדווים מכל הארץ. היתר נוצרים ודרוזים. זוהי מעין גרסה ערבית לפנימייה הצבאית שליד בית-הספר הריאלי, המציעה לתלמידים מכל הארץ לימודים איכותיים, או לבית-ספר פרטי אנגלי המכשיר את ילדי האליטות.
עתירה משפטית מעניינת משנת 1994 – בג"צ 4298/93 מונה ג'בארין נגד שר החינוך – מצביעה על בעייתיות בתוך בתי-הספר הקתוליים, שקולטים תלמידים רבים מעדות ודתות שונות. להלן לשון הפסיקה:
בית-הספר התיכון סן-ג'וזף אינו בית-ספר רשמי. הוא בית-ספר פרטי (מוכר שאינו רשמי) של עדה דתית מוכרת הנהנה מאוטונומיה חינוכית, כאמור בפקודת החינוך. זה מוסד שהכניסה אליו היא על בסיס וולונטארי. בית-ספר זה אינו מפר את עקרון השוויון, אם הוא מסרב לקבל תלמידים שאינם בני העדה. האם מפר בית-ספר זה את חופש המצפון והדת של תלמידים בהדגישו את הצורך בלבוש אחיד ובהתנהגות אחידה? שאלה זו אינה פשוטה כלל ועיקר. לדעתי, יש לבחון את הטעמים העומדים ביסוד הדרישה ללבוש ולהתנהגות אחידה. אכן, אילו טעמים אלה היו מבוססים על האחידות כערך עצמאי, הייתי מוכן לקבוע כי חופש הדת של העותרת גובר עליהם. אך זה אינו המקרה שלפנינו. נחה דעתנו כי מאחורי דרישת האחידות בלבוש ובהתנהגות עומדים שיקולים חינוכיים הקשורים לאופיו ולמהותו של בית-הספר, כבית-ספר של עדה דתית. באמצעות האחידות בלבוש ובהתנהגות נמצא המכנה המשותף, המאפשר לתלמידים כולם – נוצרים בני העדה היוונית-קתולית ונוצרים בני עדות עדתיות אחרות, נוצרים ושאינם נוצרים – לקיים מערכת חיים משותפת בבית-הספר, המבוססת על פלורליזם דתי ועדתי. פגיעה בלבוש ובהתנהגות האחידה תביא לפגיעה באופיו של בית-הספר ובאיכותו הייחודית, וסופה פגיעה במסגרתו הייחודית ובעמדה הדתית (המתונה) השולטת בבית-הספר. מטעמים אלה, נחה דעתנו, כי האיזון שנמצא על-ידי המשיב 3 בין הערכים החוקתיים השונים הוא במיתחם הסבירות. …ועל-כן דין העתירה להידחות.