"אמנות ההורות אינה איך להתנהג עם ילדך, אלא איך להתנהג עם עצמך; היא אינה איך להקשיב לילדך, אלא איך להיות קשוב לאמת הפנימית שלך. כאשר אתה תהיה עסוק בעבודה הפנימית שלך, תגובותיך והתנהגותך יגיעו משם, ואתה תרגיש טוב ובטוח בהורות שלך", כך אומרת שני הורביץ, מאמנת הורים, מחברת הספר "ההורה שבחרתי להיות". הורביץ מספרת על חוויותיה כמאמנת ומסבירה מדוע יש לתמוך בילד, להבין וכמובן לאהוב אותו, כדי שהחיים איתו בבית יהיו נעימים וכדי להכין אותו לבגרות בדרך ראויה.
דוגמאות מהחיים
הורביץ מביאה מספר דוגמאות;
יום אחד אומר לי הורה באימון הורים: "לא היינו בשיעורים של "איך להיות הורה". זו ילדתנו הראשונה מבין שלושה, אני מפחד לעשות טעויות, אני מפחד "לדפוק לה את החיים"….אני לא יודע על מה להגיד "כן" ועל מה "לא"…." ואני עונה: "ראשית דע שאין בכוחך "לדפוק לה את החיים", וטעויות – אין כזה דבר – כל הנחלים מובילים אל הים ולכן כל הדרכים מובילות אל הטוב, הטוב מובטח. לעיתים אמרת על דבר מסויים "לא" – והרגשת "זיפת" עם זה, רק מפני שלא היית שלם עם עצמך, ולכן בפעם הבאה, בדוק עם עצמך, עד כמה הנושא מהותי ומשמעותי לך: אם כל תא ונים בגופך זועק "לא" – אמור "לא", אך אם זה לא מהותי ומשמעותי, פשוט שחרר.
ודוגמה נוספת; אומרת לי אמא באימון הורים: "היא מעצבנת אותי כשהיא…." "היא מכעיסה אותי כשהיא…. " ואני עונה: "לא, לא, לא, היא לא מכעיסה אותך וגם לא מעצבנת אותך, אף אחד לא יכול לעצבן אותך אם את לא בוחרת להתעצבן, ואף אחד לא יכול להכעיס אותך אלא אם כן את בוחרת לכעוס. כיוון שאם ילדתך היתה עושה את אותו מעשה שהכעיס אותך, כאשר על קו הטלפון מודיעים לך שזכית במליון שקל, בכלל לא היית מתייחסת למעשיה, נכון?" "נכון", היא עונה, "ולכן בִתך אינה אשמה בכעסך או בעצבייך, אלא את האחראית היחידה לכך. כאשר רגשותייך יהיו, רוב הזמן, אהבה, אמון והערכה עצמית, פתאום תגלי שדברים שפעם עצבנו אותך, כבר בכלל לא מעצבנים, ודברים שפעם הוציאו אותך מדעתך, כבר בכלל לא מוציאים אותך מדעתך, ולמה? – כי את, את, את תהיי במקום רגשי אחר לחלוטין…."
הצבת גבולות
אומרת לי אם באימון הורים: "ביתי השתגעה, היא רוצה נזם באף…ואני עונה: לא יקירה, זו את שהשתגעת, ברור שהיא רוצה נזם באף, זה הגיל שהיא אמורה לרצות נזם באף, זה שאת רוצה שהרצונות שלה יהיו תואמים לשלך, זה השיגעון פה! את לא חייבת להסכים לכך או לממן זאת, אך לרצות שהרצונות שלה יהיו תואמים לשלך בשביל שאת תהיי שלווה, מרוצה ומאושרת, אין שגעון גדול יותר מזה. את רוצה ללמד אותה בגרות ואחריות בעוד שאת מטילה את האחריות למצב רוחך על התנהגות בתך או רצונותיה."
"לרוב הורים משתמשים בגבולות בכדי לשנות את התנהגות ילדיהם", אומרת הורביץ. "זאת כדי שהם יהיו מרוצים ושלווים, בעוד ששלוות הנפש של ההורה והריצוי העצמי שלו, תלויה אך ורק בו. לעולם אל תעבירו לילדיכם את המסר שהם אחראים למצב רוחכם. אתם ורק אתם אחראים על כך. חשבו על כך, איזה לימוד הוא זה עבורם שמישהו אחר אחראי על מצב רוחם?"
ודוגמה נוספת; אומרת לי אם באימון הורים: "היא רוצה שאקנה לה אייפון ואני לא מסכימה, ואז היא חופרת וחופרת ומוציאה אותי מדעתי." ואני אומרת: זהו חלומו של כל הורה – שילדו ידע בדיוק מה הוא רוצה, שיתעקש על כך ויהיה עקבי ברצונו, אני במקומך הייתי מריעה לה ומעודדת אותה על כך. את לא חייבת להסכים לקנות לה. אך לתת לרעיון להוציא אותך מדעתך? ולהתחרפן מכך שביתך יודעת מה היא רוצה ומתעקשת על כך? – הייתי חושבת על כך שוב.
טיפים להורים
הורביץ מעניקה להורים שלל טיפים; נסה לתת לילדך את מרחב החופש הגדול ביותר האפשרי מבחינתך; אל תצפה שילדך יחשוב כמוך, ירצה כמוך, יעדיף כמוך – הוא אף פעם לא, כי הוא זה הוא ואתה זה אתה. אולם המרחק בין תשובתך – לבין ההרגשה שאינך יודע להיות הורה, רחוק הוא. רוב ההורים מאמינים כי הם "האביר על הסוס הלבן של ילדיהם" ולכן הם חווים קושי, עול ומתח בהורות שלהם. אולם כאשר תדעו ותרגישו כי ילדיכם הוא "האביר על הסוס הלבן" של עצמו, עכשיו יש מקום ומרחב למערכת יחסים המאפשרת צמיחה והתפתחות מקסימאלית. תנו לילדיכם את המרחב והחופש להיות קשובים לקול הפנימי שלהם, לעשות עבור עצמם את ההחלטות של מה נכון ומתאים להם. אל תבחרו עבורם, בעשותכם זאת הינכם מנשלים אותם מאחריותם ומכוחם לעקוב אחר הקול הפנימי שלהם – ואין יותר נכון ואמיתי מלעקוב אחר הקול הפנימי שלהם, עבורם.
הרפו ושחררו, תנו לילדיכם להיות הם, הפסיקו להתעקש על הדרך שלכם – אולי היא לא דרכם. זה שהיא שונה משלכם, לא עושה את הדרך לא נכונה או לא בסדר. התעקשו אך ורק על הדברים המהותיים לכם באמת, ומכל השאר הרפו. הבטחתי אליכם שבדרך זו הם יפרחו ישגשגו ויצליחו כמו שרק חלמתם, ועוד יותר מכך, אתם תהנו מכל רגע ותתחילו לחוות את חייכם ממש כפי שרציתם ושאפתם.
האני מאמין של הורביץ מסתכם בדברים הבאים; "ילדים הם אלוהים בגוף של ילד, ממש כפי שאתם אלוהים בגוף של "מבוגר". אתם אכן בשר ודם אך הרוב שבכם הוא אנרגיה – אנרגיה ממנה נוצר כל דבר בייקום זה, רובכם קוראים לאנרגיה זו אלוהים. ילדיכם רוב הזמן מחוברים לאנרגיה זו, הם אחד עימה, ולכן נמצאים רוב הזמן בהרגשה של חיות, כיף, קלות, שמחה, אושר אמון ובטחון. אתם לעומת זאת – לא, ולכן רוב הזמן אתם בתחושה של דאגה, חשש, פחד, ביקורת, מרמור ושיפוטיות. ואתם רוצים "לחנך" אותם או ללמד אותם?
לכל בעיה שאתם חווים כרגע עם ילדיכם, לכל קושי הנקרה בדרככם – בין אם זה גמילה, בעיות חברתיות, קושי בלימודים, או התמרדות בבית – יש פתרון.
* שני הורביץ, יועצת, מרצה ומאמנת מוסמכת להורים ולילדים, מחברת הספר "ההורה שבחרתי להיות".