תנועת הערבות, תנועה חינוכית-חברתית, א-פוליטית, טוענת שכדי שיהיה שינוי מהותי בחברה הישראלית יש ליצור שינוי מעמיק במערכת החינוך. "כדי שלא נתעורר בוקר אחד ונגלה שאיבדנו דור שלם", אומרים בתנועת הערבות, "יש ליצור שינוי מהותי בחינוך בישראל". התנועה מוציאה עיתון לאור אחת לחודש, ברשותה אתר וערוץ אינטרנטי, והיא מעבירה קורסים לקהל הרחב. בנוסף מפעילה התנועה פרויקט בשם "השולחן העגול", שמתקיים ברחבי הארץ והעולם מדי שבוע, ודן בנושאים הקשורים למשנתה. בתחום החינוך מפעילה התנועה השתלמויות למורים, שכבר השתתפו בהן מאות מורים.
קברניטי התנועה מציגים את המצע הרעיוני לשינוי מערכת החינוך בישראל, שלדבריהם "עשוי להחזיר את החיוך אל פני הילדים, ובראייה רחבה יותר, לשקם את ישראל מבחינה חברתית", והוא מובא כאן;
בניית אדם – לצד לימוד ידע, בית הספר צריך לטפח "אדם", שמודע לעצמו ולעולם שאליו הוא יוצא; אדם שיש בידו כלים ומיומנויות לבנות קשר בריא ואיתן עם אנשים אחרים. בעולם המקושר של היום, כולנו תלויים זה בזה. לכן במקום לחנך לתחרותיות, עלינו לעודד הילד לקחת חלק פעיל בחברה. להשלים את חלקו הייחודי בפאזל השלם שנקרא סביבה.
סביבה בונה אדם – סביבת החברים לכיתה היא גורם ההשפעה המרכזי על הילד. לכן עלינו ליצור מהכיתות מיני-חברות, משפחות קטנות, שבהן כולם דואגים לכולם. ילד שיספוג יסודות אלה, ייצא אל החיים עם תחושת שליחות לבניית חברה דומה גם בעולם שמחוץ למסגרת הבית-ספרית.
עידוד חוזקות – לכל ילד יש כישורים או תכונות שבהם הוא מצטיין. ילד שיגדל בסביבה שמעודדת אותו לממש את הייחודיות והחוזקות שלו, יפרח, יצליח ויבנה לעצמו דימוי חיובי. אם נדע לעזור לו להביא לידי ביטוי את הפוטנציאל שטמון בו, הביטחון העצמי שלו יתחזק, והוא יהיה מסוגל להתמודד גם עם אתגרים קשים.
ביטול המבחנים – יש לבטל את המבחנים, הציונים וההערכה להישג ולידע אישי. במקום להלחיץ נפשית את הילד ולעורר תחרות וקנאה, יש להעריך את תרומת האדם להישג הקבוצתי. מחקרים הוכיחו כי למידה משותפת מועילה לאין ערוך להתפתחות הילד, ליצירת יחסים בין-אישיים חיוביים, להערכה עצמית גבוהה יותר, לבריאותו הנפשית ואף למצוינות האישית של הילד.
דוגמה אישית – יש לדאוג לבניית סביבה חינוכית ותקשורתית שמספקת דוגמאות חיוביות של תלות והתחשבות הדדית, הן במסגרת הבית-ספרית והן בבית.
סגנון הלימוד – על הילדים לשבת במעגל ולא בטורים ובשולחנות נפרדים. עלינו לשאוף לשיח פורה בין שווים, והישיבה במעגל שבו כולם רואים ושומעים כולם, תורמת לאווירה השוויונית. במהלך הדיון – דואגים שאף אחד לא יכפה את דעתו, ומקשיבים לדעה של כל אחד. כך מגיעים ע"י דיון פתוח ובירור משותף להסכמה כללית של הקבוצה.
סגנון ההוראה – מקומו של המורה הוא במעגל, לצד הילדים ובגובה העיניים. ילדים הם יצורים סקרנים מטבעם. על המחנך לעזור לילדים לחקור ולברר בינם לבין עצמם נושאים שונים באמצעות שאלות מכוונות ודיונים. כך ייטמע בהם הידע בצורה משמעותית יותר.
חינוך טכנולוגי – בעולם שבו הידע זמין באופן חופשי והמורה כבר לא מהווה מקור ידע בלעדי, האתגר הוא להכשיר את הילד לסנן מידע וללמוד בעצמו באמצעות המאגרים האינטרנטיים הקיימים. זאת לצד שימוש בכלים הטכנולוגיים ליצירת קשרים חברתיים רחבים יותר, סביב תחומי עניין משמעותיים יותר.
לימוד דרך משחקים – משחק הוא הכלי שבאמצעותו הילד גדל, מתפתח ומכיר את העולם. לכן הכרחי לשלב משחקים כמתודה מרכזית בעבודה עם ילדים. יהיה נכון לבנות עבורם משחקים שמהם יבינו שהצלחתם תלויה בהצלחת האחרים. מטרת המשחק לא צריכה להיות לנצח את האחרים אלא לנצח עם האחרים ולהשיג יחד מטרה משותפת.
כישורי חיים – לימוד אמיתי נעשה רק דרך חוויה. לפיכך, יש לצאת מדי שבוע לסיורים במקומות שהכרחי להכיר כדי להיות מוכנים לחיים, למשל: בתי חולים, מוזיאונים, מפעלים, מקומות עבודה, בתי משפט, סניפי בנק ודואר, תחנות המשטרה וכיוצא באלה. לכל סיור שכזה חשוב לבצע הכנה. במהלך הסיור ישולבו הסברים, בסיומו ייערך דיון מסכם, ולאחריו תיכתב עבודה משותפת על ידי הילדים.
בוגר מחנך צעיר – ילדים צעירים מכבדים ילדים בוגרים ולומדים מהם באופן טבעי. הבוגרים, מצידם, לומדים הכי טוב מללמד אחרים. שילוב המתודה של "בוגר מחנך צעיר" תוביל לעלייה בהבנה ובהתעניינות של החונכים והחניכים.
לימוד באמצעות דיונים ומשחקי תפקידים – כחלק מהתהליך הלימודי, על הילדים "לשחק" מצבים שבהם הם נתקלים בחיי היומיום, ולאחר מכן לערוך דיונים משותפים אודות האירועים הללו. באמצעות ה"התלבשות" בסיטואציות שקשורות לחיים של אחרים, הילד לומד שלכל אדם ודעה יש מקום, ושיש להתייחס בסובלנות לכולם.
צילום הפעילויות – הפעילויות בכיתה ומחוצה לה יצולמו בסיוע הילדים, כדי לאפשר להם לצפות בעצמם מאוחר יותר יחד ולערוך שיקוף עצמי. בדרך זו הילדים יתרגלו להתבונן על עצמם מהצד, לנתח את השינויים שהם עוברים ולפתח יכולת של מודעות וביקורת עצמית. חלק מהרעיון הוא שהילד הופך למעין "פסיכולוג" של עצמו.
הקטנת הכיתות ושדרוג התהליך החינוכי – מספר הילדים בכיתה יהיה 20 תלמידים לכל היותר. אי אפשר ללמוד או ללמד בכיתה המונה 40 תלמידים. כמו כן, יש לצרף לכיתה מחנך נוסף, שיאפשר למידה איכותית בקבוצות, ואיש מקצוע המתמחה בהיבטים פסיכולוגיים-התפתחותיים ובהיבטים קבוצתיים-חברתיים.
עבודה משותפת עם ההורים – הכרחי לשתף את ההורים בתהליך החינוכי. בתי הספר צריכים לעדכן את ההורים על בסיס יומי באילו תכנים וערכים עסקו הילדים, כדי שההורים יוכלו לשוחח על כך עם ילדיהם, להוות עבורם דוגמה ולעודד אותם. כמו כן, יש לפתח מפגשי הדרכה להורים, על מנת לחזק את שיתוף הפעולה במעגל ילד-הורה-בית ספר.